חנוכה, חנוכה – חג יפה כל כך… אנו שרים לכבוד חג החנוכה. במבט ראשון ניתן להתרשם שזהו חג הסופגניות והחנוכיות – חג ”פשוט” כל
כך. אך בספר ההלכה הבסיסי , הלוא הוא השולחן ערוך, ניתן למצוא ששה עשר סימנים ( פרקים) העוסקים בהלכות הרבות והמסועפות של
החג. במסגרת מאמר זה, כמובן שלא נוכל להקיפם , אך ננסה להתמודד עם ”חקירה” מעניינת אחת שמקורה בתלמוד (שבת כ”ב):
איבעיא להו : הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה
רש”י שם מסביר את צדדי הבעיה אשר התלמוד מתחבט בה. מהי עיקר המצווה בהדלקת נרות החנוכה? האם עיקר המצווה היא להדליק
את הנרות, או אולי עיקרה של המצווה שיהיו נרות דלוקים, ללא דגש על עצם ההדלקה עצמה .
חת”ם סופר [רבי משה סופר, פרשן תלמודי, יהדות הונגריה חי לפני כמאתיים שנה] מחדד ומוסיף :
לכאורה היה נראה דוודאי ידעי דבעינן תרוייהו, הדלקה והנחה אלא דמבעיא להו אי עיקר המצוה
נעשה ע “י מעשה דהדלקה או ע “י מעשה דהנחה …
בתרגום חופשי: אנו בוודאי מודעים לכך, שיש צורך בשני המרכיבים: גם עצם ההדלקה וגם הצורך בהנחת החנוכיה לשם פרסום הנס.
אלא, התלמוד מתלבט מהי עיקרה של המצווה, מעשה ההדלקה או מציאותם של הנרות הדלוקים על מפתן הדלת, או על אדן החלון
הפונה אל הרחוב.
מטרת חקירה זו, אינה רק לצורך ”חידוד השכל” ופיתוח המחשבה, אלא אנו נוכחים לדעת, שישנן נפקויות הלכתיות [משמעויות הלכתיות] שני צדדי הבעיה. מתוך ששה עשר הסימנים העוסקים בהלכות חנוכה, נקבע סימן שלם לצורך כך [תרע”ה] להלן פירוט והסבר חלק מהן:

מקרה הסבר ”הדלקה עושה מצווה” ”הנחה עושה מצווה”
הדליק את החנוכיה בתוך הבית ואח”כ הוציאה למקום ה”נכון” כפי שנאמר לעיל, עיקר המצווה מחייבת
להניחה במקום הפונה כלפי רשות הרבים.
במקרה שלנו, בזמן ההדלקה החנוכיה הייתה
בתוך הבית, ורק אח”כ העבירה למקום תקין

פסול

[בזמן ”הקובע” של ה”הדלקה” –
החנוכיה לא הייתה במקום הראוי]

כשר

[בזמן ”הקובע” של ה”הנחה” –
החנוכיה הייתה במקום תקין]
לפני ההדלקה היה מעט מאוד שמן בנרות, אך לאחר ההדלקה הוסיף כמות שמן גדולה. החנוכיה אמורה לדלוק לפחות חצי שעה לאחר
צאת הכוכבים. לכן, יש לשים בחנוכייה שמן
אשר יספיק לדלוק זמן זה. במקרה שלנו,
הכמות הראשונית הייתה מועטה ולא מספקת,
ולאחר ההדלקה הוסיפו את הכמות הרצויה.

פסול

[בזמן ”הקובע” של ה”הדלקה”
לא היה מספיק שמן]

כשר

[בזמן ”הקובע” של ה”הנחה” היה
מספיק שמן]
אם הנרות כבו זמן קצר לאחר ההדלקה [מקרה זה הובא בסימן תרע”ג, ב’] כאמור לעיל, יש לדאוג לכך שהמנורה תדלק
משך זמן מינימאלי של כמחצית השעה.
במקרה שלנו, הנרות לא דלקו בפועל את
הזמן הנחוץ .
אין צורך להדליק שוב
1. בתנאי שבזמן ההדלקה החנוכיה
הייתה במקום שאין רוח מצויה.
2. אמנם אין חובה לחזור ולהדליק,
אך ראוי בכל אופן לעשות זאת.
יש צורך להדליק שוב
[בזמן ”הקובע” של ה”הנחה”
החנוכיה לא דולקת]

 

התלמוד מתחבט בבעיה זו, אך לבסוף מכריע ופוסק (שם, דף כ”ג, עמוד א’):
מדקא מברכינן: אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה שמע מינה: הדלקה עושה מצוה,
שמע מינה .
מלשון הברכה שאנו מברכים לפני ההדלקה: ”להדליק נר של חנוכה”, מסיק התלמוד שעיקר המצווה היא ההדלקה ולא ההנחה!

מהו המסר?
מציאות הנרות למרגלות רשות הרבים, כך שעוברי אורח יראו אותה ויתפרסם הנס – זוהי מהותה של מצוות הדלקת נרות חנוכה.
זו התכלית וזהו היעד. אך לצורך הגשמת אותה מטרה יש לנקוט ב”פעולה טכנית” הכרחית של הדלקת הנרות. ללא ביצוע פעולה
”פשוטה” של ההדלקה לא נוכל ”לז כות ” ולז כות את הרבים בפרסום הנס . אי אפשר להישאר ב”פלנטה” הגבוהה , בחלומות
ובשאיפות. יש לרדת לקרקע. חייבים לבצע את המעשים הקטנים והפשוטים, שמהם צומחים הדברים הגדולים. אין ספק שיש לחלום, יש
לשאוף, יש לנסות ולנסוק מעלה מעלה, אך תמיד תמיד יש לזכור מהיכן אנו באים, אילו צעדים קטנים עלינו לבצע כדי להגיע ליעדים שלנו
ולא לשכוח אותם. ההדלקה הפשוטה, דווקא היא נקבעה להיות המרכיב הקובע במצווה זו, למרות שהיא אך ורק “הפעולה הטכנית” שלה.
להשלמת התמונה, ניתן לעיין במאמר ”שאיפה למצוינות”, פרשת בהעלתך – תש”ע (שם סומנו מקבילות נוספות).