זה עתה נפרדנו מחג החירות המציין את גאולת מצרים , וחיש קל אנו צועדים לעבר יום גאולת ישראל בדורנו, הלא הוא יום העצמאות. האם יש קשר בין שני המועדים? בין שתי הגאולות? ננסה להתמקד בנקודה אחת החורזת ביניהם. זכר למקדש כהלל. כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים: היה כורך פסח, מצה ומרור ואוכל ביחד לקיים מה שנאמר: עַל מַּצֹות ּומְֹרִרים יֹאכְלֻהּו (מתוך הגדה של פסח)
קטע זה מתוך ההגדה קראנו זמן קצר לפני שעברנו ל”שולחן עורך” וסעדנו ממטעמי החג. מהו אותו כורך? מדוע הלל, התנא הגדול, היה
כורך ביחד שלוש מצוֹות שנצטווינו בחג הפסח: אכילת קרבן פסח, אכילת מצה ואכילת המרור?
ההגדה מספרת כי הלל למד זאת מלשון הפסוק העוסק בקרבן הפסח וכורכו עם אכילת מצה ומרור:
בַחֹדֶׁש הַשֵּׁנִי בְאְַרבָּעָּה עָּשָׂר יֹום בֵּין הָּעְַרבַיִם יַעֲשּו אֹתֹו עַל מַּצֹות ּומְֹרִרים יֹאכְלֻהּו: (במדבר ט’, י”א)
נראה כי יש משמעות פנימית נוספת לכריכתם יחדיו. ננסה להבין מה מסמל כל אחד משלושת המרכיבים?
המצה מסמלת את שלב יציאת בני ישראל ממצרים, את ה”מכה בפטיש” [השלב האחרון] של תהליך הגאולה הארוך. התהליך שהחל
בהתגלות הבורא למשה בסנה, עבר דרך ביקורי משה ואהרון בבית פרעה תוך כדי “הנחתת” עשרת המכות, והסתיים בשחיטת האל המצרי
לעין כל. העם כולו יצא ממצרים בבוקרו של יום, לאחר שסעדו ליבם בבשר הקרבן, וחיכו ספונים בביתם, לסיום מיתת בכורות המצריים.
המרור – מסמל את שלב השעבוד, עבודת הפרך. שלב שבו המצרים הכו את בני ישראל ללא רחם, נצלו אותם לעבודות מפרכות וגזרו
גזירות שמד על כל תינוקות ישראל. קרבן הפסח מסמל את המעבר בין השלבים, את זמן בין הערביים שבו עדיין שרויים בתוככי מצרים
הטמאה, אך כבר “מריחים” את היציאה. נוגסים ב”בשר מצרים” אך כל המרכיבים כבר מוכנים ל”מסדר יציאה”.
מדוע כורכם הלל יחדיו? מה המשמעות לזכור יחדיו גם את השעבוד ביחד עם הגאולה הקרבה?
… אמנם המידות הוא שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות להשם ושילמד מדת
ענוה ושפלות, יאכל מצה ומרור בפסח לזכור מה שאירע לנו … (מורה נבוכים לרמב”ם, חלק ג’, פרק מ”ג)
מאוד קשה לנו לקבל גזירת רעות: היה קשה מאוד לבני ישראל לקבל את גזירות השמד והשעבוד הקשות במצרים. קשה לנו לקבל את כל
הגזירות הנוראות ש”נחתו” על בני ישראל במשך דורות רבים. קשה לנו שבעתיים בדור שלנו לקבל את “מכת השואה” הנוראית, שבשבוע
שעבר חל יום הזיכרון שלה. קשה לנו לקבל את מ ספר החללים הגדול במלחמות ישראל, ובימים אלו קשה מאוד לקבל את חללי פוגרום
תשפ”ד בד בבד עם ציפייה ותקווה גדולה לשובם של החטופים.
אומר הרמב”ם כי זכירת התקופות הרעות בימים טובים מגדילה ומעצימה את הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא. אנו זוכרים מהיכן הגענו, מה
עברנו, אילו מהמורות וקשיים גדולים חווינו, ומ תוך כך אנו נוסיף ונרבה להודות לקדוש ברוך הוא על הטוב.

מהו המסר?
חוויה קשה אנו עוברים מידי שנה ביום הזיכרון, והשנה, בעיצומה של מלחמת שמחת תורה על אחת כמה וכמה. את שנת תשפ”ד ניתן
לכנות בין היתר כ”שנת הגבורה”. כל כך הרבה סיפורים של חיילים, שוטרים, אזרחים שלחמו בגבורה הרואית ובלתי נתפסת. אם בעבר
סיפרנו למשל על גבורת רועי קליין הי”ד הרי שבשנה הזאת יש עשרות רבות של סיפורי גבורה בעלי עוצמה כל כך חזקה. אנשים בודדים
או קבוצות קטנות הצילו במעשי הגבורה שלהם עשרות אנשים ואף יותר מכך. צמרמורת והתרגשות אופפת אותנו בשמיעת כל סיפור על
חלל שנפל השנה, כמו גם בכל שנות התקומה (אתר ”יזכור” של משרד הביטחון כולל סיפורי חיים של חללים משנת ,1860 שנת יציאת
תושבי ירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה).
יום הזיכרון בכל שנה, והשנה בעצימות גבוהה פי כמה, הינו יום שלם של זיכרונות, טקסים, הדממה במשך שתי דקות של כל מערכות
החיים, מפגשים מרגשים מאוד עם משפחות שכולות, הורים, אלמנות אחים ובני משפחה. כל אזרח במדינה חֹוו ה כל זאת, אך המשפחות,
המשפחות השכולות אין לתאר את סבלם. יום זה מציף את אשר על ליבם במשך כל השנה. יום רודף יום, שבועות וחודשים, חגים ומועדים,
בכולם צועק וזועק ה”כסא הריק”. בכל אירוע משפחתי, כל מפגש וכל סעודה מלוות תחושות אלו לאורך כל ימות השנה, ורק מקבלות
תהודה ציבורית ביום הזיכרון הלאומי.
גם השנה, כמו בכל שנה, שניות אחדות לאחר סיום היום הקשה, נפצח בשירה ונכריז: עם ישראל חי. עם ישראל חזר לארצו. עם ישראל
הקים מדינה, הפריח שממה בת מאות שנים. הקים צבא מהטובים בעולם. בתים, שדות, פרדסים, מפעלים, ארגונים, בתי כנסיות ובתי
מדרשות, קהילות, ערים וכפרים, חנויות, קניונים, אוניברסיטאות, אולפנות ומכונים. ארגוני נוער רבים ומגוונים, מפעלי צדקה וחסד, מוסדות
תרבות וספורט – חיים פורחים ומשגשגים.
דווקא החיבור של המרור עם המצה, החיבור של יום הזיכרון הקשה, הצמוד וכרוך ליום העצמאות, הוא המקנה לנו את העוצמה.
על מצות ומרורים יאכלוהו!

יום עצמאות שמח ומשמעותי