הרב יעקב נגן
ר”מ בישיבת ההסדר עתניאל

לגרסת ה-PDF לחץ כאן

The place where I belong – המקום שאליו אני שייך

בילדותי שמעתי שיר שמאוד נגע לליבי. השיר נקרא: The place where I belong, שחיבר אייבי רוטנברג (Abie Rotenberg). בשיר מספר ספר תורה בן המאה ה־19 על מסע חייו. יהודי ירא שמיים כתב אותו, וכל הקהילה חגגה ביום שבו הספר הוכנס לארון הקודש בבית הכנסת. בדרשה שנשא רב הקהילה באותו יום הוא אמר לקהל: “לא משנה אם אתה זקן או צעיר – חֲיֵה לאור המילים שכתובות בספר הזה”. דורות באו והלכו, זקנים נפטרו וצעירים בגרו, בעוד הספר ניצב במקומו.

ואז החלה השואה.

הגבאי הנאמן החביא את הספר במרתף ארוך וקר. הספר, כך מספר לנו השיר בגוף ראשון, חיכה שנים ליהודים שיגאלו אותו מן המרתף וישובו לקרוא בו בבית הכנסת. עברו שנים, והספר נמצא ונשלח לארצות הברית. אך במקום להתמקם בבית הכנסת בקרב יהודים אוהבים, הוא הוצב בוויטרינה מזכוכית במוזיאון – לצד חנוכייה אומנותית וזוג פמוטים, נצר לעולם תורה שחרב. המבקרים רואים בו מוצג יודאיקה ישן, אבל הם מפספסים את המהות שלו. הבתים האחרונים של השיר מציגים לנו את תפילתו של ספר התורה העתיק:

אז אם אתם שומעים את קולי
מדוע לא תבואו
ותקחו אותי אל המקום
שאליו אני שייך.

החצי הראשון – אותיות פורחות
אשתי מיכל היא בוגרת בית הספר פלך בירושלים, תיכון דתי לבנות, ושנים רבות גם עבדה שם כמחנכת. בנות התיכון יצאו למסע לפולין. במסגרת המסע הן ביקרו בבית הכנסת היהודי בקרקוב, שהיום עומד ריק מיהודים. מחוץ לבית הכנסת ישב פולני מבוגר שמכר בובות מרופטות עשויות נייר עבה ומשונה. אחת הבנות לקחה בובה אחת לידה וגילתה שהנייר שאותו פולני השתמש בו היה גווילים של ספר תורה. הבנות המזועזעות עמדו מול חילול הקודש וחשבו מה לעשות. בעצה אחת הן החליטו לאסוף כסף מכל הבנות , ואספו מספיק כסף במזומן כדי לקנות את כל הסחורה של אותו פולני. במהלך המשא ומתן התברר שחלקים גדולים מספר תורה ישן נמצאים בביתו של הפולני, תוך שיחות טלפון חוזרות ונשנות לארץ הן גייסו מספיק כסף רכשו ממנו את כל הגווילים. בביתו של הפולני הן מצאו גווילים כתובים באורך מחצית ספר התורה בערך.
עתיקות יהודיות לא יכולות פשוט להיכנס ארצה דרך נמל התעופה בפולין ללא תיאום עם הרשויות. לפי חוק חל איסור להוציא בטיסה מוצרי יודאיקה, כי אלו נחשבות אוצרות המדינה. הן העבירו את התיק שבתוכו הגווילים מאחת לשנייה רגע לפני הבידוק הביטחוני בנמל התעופה, מפחדות לעבור איתו דרך הגלאי. אחת המורות הנחתה את הבנות לדקלם את אותיות האלף־בית, כסגולה להצלחת מבצע ההברחה. ברגע האחרון, רגע לפני שהתלמידות האחרונות עברו דרך הגלאי, המכשיר התקלקל. הבנות הצליחו לחמוק עם גווילי הספר על גבן ולהעלות אותו למטוס בדרך לארץ הקודש.

החצי השני והשיבה הביתה
אחת המורות לקחה על עצמה את האחריות לשקם את הספר העתיק. סופר הסת”ם שהופקד על המלאכה המליץ למורה להמתין עד שיימצאו קטעים נוספים, ואז הסופר יצרף את החלקים השונים לספר תורה שלם וכשר. אחרי כמה ימים התקשר הסופר למורה ובקול רועד אמר לה: “לא תאמיני! אני נמצא עכשיו במאה שערים, ומצאתי פה חצי ספר תורה שמתאים בול לספר שלכם!”. המחצית שנמצאה, כך אמר הסוחר ממאה שערים לסופר הסת”ם, הוא שארית של ספר תורה שנשרף בליל הבדולח. אחרי שרכשו את שארית הספר ממאה שערים הסופר הסתכל עליו היטב, והבחין – כתב היד של הספר שקנה זהה לחלוטין לכתב היד שבספר מקרקוב, פתאום הם הבינו שאותו סופר כתב את שני ספרי התורה האבודים.
לאחר כמה חודשים הספר הושלם. בנה של המורה שהייתה אחראית על השיקום התחתן, והיא לקחה איתה את הספר כדי שיקרא בו בשבת החתן. בסוף קריאת התורה של שבת בבוקר, פרשת תזריע־מצורע, אחז המגביה בספר התורה והניף אותו פתוח כלפי מעלה. המחזה שנגלה היה מרהיב – הספר נפתח בדיוק בנקודת החיבור בין שני החלקים השונים.
הספר הובל בתהלוכה חגיגית וגדולה לבית כנסת ירושלמי. בתהלוכה סיפרו את סיפורו של ספר התורה מקרקוב, ומיכל לימדה את כולם את השיר על ספר התורה שחוזר למקום שאליו הוא שייך.

לתגובות: ynagen@gmail.com