אחד מהיסודות של התשובה … הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה הח ופשית
של האדם. וזה גם כן תוכן הוידוי המח ובר עם מצות התשובה, שמודה האדם שאין שום עני ין אחד, שיש
להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי אם אותו בעצמו.
ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועו צם יכולתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את
הדרך לשוב אל ה’ לחדש את חייו בסדר הטוב . )אורות התשובה , פרק ט”ז, פסקה א ) .
בקטע זה, מתוך כתביו של הרב הראשי הראשון בארץ ישראל המחודשת, עוסק הרב קוק בשלב הוידוי שהוא חלק מתהליך התשובה, בו
אנו שרויים בימים אלו, בין כסה )ראש השנה( לעשור )יום כיפור(. הוידוי, כשמו כן הוא, אדם מודה ומתוודה שאכן לא הלך בדרכו אשר
הציב לעצמו, ומטיל את האשמה אך ורק על עצמו. זהו שלב קריטי בהליך של תשובה, אשר בו ישנה הפנמה והכרה שלמה ואמיתית
באחריותו לחטא. האם יש נוסח מוגדר לתהליך זה, או שמא הוא נתון להחלטתו האישית של כל אחד ואחד?
הגמרא במסכת יומא, מתמודד ת עם שאלה זו.
כיצד מתודה? עויתי פשעתי וחטאתי וכן במשה הוא אומר )שמות לד, ז(: נושא עון ופשע וחטאה דברי ר’ מאיר. )ל”ו עמוד ב'(.
רבי מאיר קובע שיש לומר ולהתוודות על שלושה סוגי עבירות בסדר הבא: עוון, פשע וחטא. ומ ביא ראיה מ דברי משה בספר שמות, בתיאור
שלש עשרה מידות ]תיאור מפורט על המידות, במאמר על ראש השנה “הבן האובד”[. חכמים החולקים על רבי מאיר, מקדימים להסביר
משמעות כל אחד מ ן המילים, ומתוך כך מגיעים למסקנה שיש לשנות את סדר המילים בתוכן הווידוי :
וחכמים אומרים: עונות – אלו הזדונות, וכן הוא אומר )במדבר טו, לא(: הִכֶָּרת תִכֶָּר ת הנפש ההיא עונה בה .
פשעים – אלו המרדים, וכן הוא אומר )מלכים ב’ ג’, ז ‘( מלך מואב פשע בי, ואומר )מלכים ב’ ח’, כ “ב(: אז תפשע לבנה בעת
ההיא…
לכל חטאתם אלו השגגות, וכן הוא אומר )ויקרא ד, ב( נפש כי תחטא בשגגה.
ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות ?
אלא כך היה מתוודה: חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו’ וכן בדוד הוא אומר )תהלים ק”ו, ו’ (: חטאנו עם
אבותינו העוינו הרשענו …
עוון – מעשה שבוצע בכוונה תחילה, בלשון תלמודית : במזיד. מוכח מן הפסוק בתורה המחייב עונש כ ר ת ]מוות בטרם עת[ על עוון, שזהו ללא
ספק עונש כבד, הניתן על מעשה המבוצע מתוך כוונה שלימה.
פשע – מעשה מרידה, כאשר כל מטרתו היא להכעיס ]כפירוש רש”י[, כמוכח מדברי יהורם מלך ישראל, אל יהושפט מלך יהודה בספר מלכים,
בו מציע להילחם יחדיו כנגד מלך מואב אשר “פשע” כנגדו, כמתואר בתחילת הפרק )מלכים ב’, פרק ג'(.
חטא – מעשה עבירה המבוצע ללא כוונה תחילה אלא בשוגג. כמתואר במפורש בספר ויקרא, בפרק הדן על חיובי הקרבנות השונים לאדם
אשר חטא בשוגג.
לאור הקדמה זו, מסיקים חכמים, שהסדר לא יכול להיות כפי שתיאר רבי מאיר. לא ייתכן, טוענים חכמים, שלאחר בקשת מחילה וסליחה
על מעשים חמורים הנעשים במזיד ובפשיעה, נחזור אל ה-”מעשים הקלים” של חטא בשוגג. ובלשונו של רש”י שם: אם על זדונות ימחלו
לו, אינו צריך לבקש שוב על השגגות. לכן, משנים חכמים, וקובעים את הסדר: חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך.
בסדר זה נהג דוד המלך, מחבר ספר תהילים, בפרק המבקש סליחה ובקשה מן הבורא, בתארו את חטאיהם של עם ישראל לדורותיהם.
להשלמת דבריהם, ”טורחים” חכמים להסביר את לשונו של משה רבנו, אשר היווה מקור לדעת רבי מאיר:
אלא מהו שאמר משה: נושא עון ופשע וחטאה? אמר משה לפני הקב”ה : ר יבונו של עולם, בשעה שישראל
חוטאין לפניך ועושי ם תשובה – עשה להם זדונות כשגגות.
תוצאותיה של תשובה אמיתית וכנה, הינה הפיכת כל המעשים אשר נעשו במזיד, ”כאילו” נעשו בשוגג, עובדה המפחיתה משמעותית את
העונש על אותם מעשים ]מתואר בהרחבה במאמר “הרע הטוב” , יום כיפור תש”ע[. לאור זאת, מסבירים חכמים את לשונו של משה, באופן הבא:
לאחר התשובה ]המכילה את אמירת שלש עשרה מידות המתוארות ע”י משה[, התוצאה תהא: הפיכת העוונות והפשעים אשר נעשו במזיד, לרמה של
חטאים ]כאילו נעשו רק בשוגג[. ההלכה נפסקה כחכמים, וכך אנו נוהגים בתפילות הימים הנוראים.
מהו המסר?
גם בקיום מצוות תוכחה יש לנהוג כשיטת חכמים. כאשר הורה/מורה/מדריך מוכיח אדם על מעשיו, יש ללכת דווקא מן הקל אל הכבד.
אין טעם “לנחות” על האדם עם ”פטיש חמישה קילו”. אם ביצע מספר מעשים לא טובים, ומבקשים להוכיחו, הרי שיש להתחיל במעשים
הקלים ולדבר עליהם. רק כאשר ”מיישרים קוו” במדרגה זו, ני תן ”לטפס” גם אל המעשים החמורים.
