הרב משה הר-נוי
ראש כולל לשעבר בדטריוט (תש”ס – תשס”א)
כיום רב קהילת הילדסהיימר בירושלים, מרצה ועורך חופות
תוכחתו של יוסף לאחים דומה היא לסוג התוכחות היעילות שראינו, ואף עולה עליהן. לפנינו לא רק סיפור משל, אלא נתינת אפשרות לאחים לחוות בפועל את המשל. יוסף יוצר בפני האחים סיטואציה הדומה לזו שהייתה במכירתו,
אבל יוסף גם יודע היטב כי בנקודה אחת הם לא העמיקו ברגע מכירתו ויתכן כי אם היו חושבים היטב עליה שמא היו מחזירים אותו הביתה; האחים לא העריכו נכון את עוצמת הכאב של יעקב. היה ברור להם כי יעקב יכאב מאוד את “מות” יוסף בצורה כה אכזרית אבל הם שיערו כי גזרה על המת שישתכח מן הלב לאחר י”ב חודש.
יוסף כאמור רוצה להוכיח אותם על כך שלא צפו את אשר יקרה ליעקב. הוא מחליט לעשות את תרגיל הגביע. לגרום להם לומר את המשפט:
“כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי”
המשפט הנ”ל הוא הפסוק האחרון של פרק מ”ד. מיד לאחריו (ולדעתי זו טעות של מחלק הפרקים הנוצרי שלא כלל את הפסוקים הראשונים של פרק מ”ה עם הפרק הקודם…) יוסף מבין שהקרקע מוכנה להתגלות לאחים ולומר להם את אשר על ליבו בנוגע לצערו של אבא שלא נלקח בחשבון בצורה אמיתית אז לפני 22 שנים:
“וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.“
יוסף איננו שואל את אחיו האם אבא עדיין בחיים. הם כבר אמרו לו זאת במפגש הקודם שלהם ומאז לא היו בבית. יוסף מוכיח את אחיו על החיים של אבא שהפכו למרים וקשים בגלל המכירה.ואחיו אינם יכולים לענות אותו כי נבהלים מפניו. האחים עומדים המומים מול המראה שהעמיד יוסף מול פניהם. הם אכן לא חשבו אז על צערו של אבא ורק עכשיו הם עומדים על חומרת העניין. ואולי זו כוונת המדרש המרטיט כל לב:[2]
“אמר רבי אליעזר בן עזריה אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, בתוכחותיו של הקב”ה מלך מלכי המלכים שהוא עד ודיין ובעל דין, ויושב על כסא רם ונשא בדין, ודן את כל אדם לפי מעשיו על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד לפניו. שנמר ‘אם תוכיח ה’ מי יעמוד’, וכתיב ‘כי לא יצדק לפניך כל חי’.“
בעולם הזה יכול האדם להדחיק את חטאו, למצוא תירוצים וסברות ולהשקיט את יסורי המצפון. אך לעתיד לבוא יעמיד הקב”ה מראה מול פני כל אחד מבאי עולם ויראה לו את המצב כפי שהיה ברגע החטא. אז יסתתמו טענות האדם ויאלץ להודות כי אכן דבר נורא עשה בעשותו נגד רצון בוראו ומטיבו.
הגמרא בברכות כבר מלמדת אותנו כי מי שיצרו חזק במיוחד “יזכור לו יום המיתה”. לו יזכור האדם בימי חלדו את אותו יום הדין שבו תועמד מראה מול פניו הרי שמובטח לו שלא יחטא.
