חנוך שלו
שליח לשעבר במלבורן תשס“ג – תשס“ד
עשרת הדברות – עמוד היסוד
“כל הדברים, בדבור אחד נאמרו, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כך… וחזר ופרשן דבור ודבור בפני עצמו…” (מכילתא, יתרו פ”ד).
כמה מתאים התיאור הנ”ל לאות יו”ד עצמה. אות שבערכה שווה עשר, אך בצורתה מוכלת לכדי נקודה אחת בודדת, ללא אבחנה בחלקיה השונים.
איך אפשר להבין את הייחוד והיחד של הדברות ביחס לכל שאר תרי”ג המצוות?
נטפס בעקבות המהר”ל [תפארת ישראל, פרק ל”ו] וננסה להבין איך מגדל הדברות בנוי לתלפיות, בו כל נדבך משלים את חבירו ומקשר בין שמיים לארץ ובין אדם לאלוקיו.
מדריגה ראשונה – “אנכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים” – האמן שיש א-ל חזק. הוא הכח שהוציא ושינה את מהותך.
המאמין: תודה. עכשיו הבנתי שיש א-ל. זה לא סותר את מה שידעתי עד כה שיש גם אלים אחרים, רע, דגון וכל החבר’ה.
מדריגה שניה – “לא יהיה לך אלהים אחרים על פני” – האמן שהא-ל שאותו פגשת ביציאת מצרים – הוא יחיד ואין עוד מלבדו.
המאמין: מעניין. אז אפשר לחסוך את מילון האלים הנפוץ ולהצטמצם לאחד. חסכוני. ארשום לעצמי לאמר לו שלום אם אפגוש אותו בסיבוב. שלא יהיה בודד.
מדריגה שלישית – “לא תשא שם ה’ אלקיך לשווא” – לא-ל נוכחות, יראה וממילא כבוד. קיומו נוכח בחייך ועליך לפתח מורא אל גדלותו ונוכחותו.
המאמין: צודק. הבנתי. אין בעיה. כבודו – במקומו מונח. באמת אין סיבה שיתעסק בעולם שפל כשלנו. כבודו בשמיים.
מדרגיה רביעית – “שמור/זכור את יום השבת לקדשו” – נוכחות הא-ל אינה רק במורא ובידיעה מרחוק. הוא בורא העולם. הוא לא רק מתעסק עם העולם השפל הזה – הוא ברא אותו ומקיים אותו. את זה תזכור ותחווה דרך שביתתך בשבת בראשית.
המאמין: וואלה. טוב שיש שבת. מעניין אם הא-ל הגדול הגיבור והנורא, בורא שמיים וארץ מכיר אותי? אפשר להיפגש איתו? אולי אבקש מהמלאך גבריאל שיעשה לי פרוטקציה.
מדריגה חמישית – “כבד את אביך ואת אמך” – “שלושה שותפים באדם: אביו, אמו והקב”ה”. לבקש פרוטקציה כדי לדבר עם אבא? גדלותו בירידתו אל כל אדם ואדם, אל כל נברא ונברא. “הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך” (דברים ל”ב, ו’).
המאמין: חבל על הזמן. זה אומר שאני.. בעצם… בן של אלקים (נשמע לי מוכר מאיפשהו… איפה שמעתי את זה כבר?). טוב, אני בן ה’. זה כבוד. כולם עכשיו יכבדו אותי. אף אחד לא יכול עלי.
מדריגה שישית – “לא תרצח” – כן, הוא אביך ועל כן, באותה מידה, הוא גם אבא של חברך ולכן זכות הקיום שלו אינו פחות משלך.
המאמין: לרצוח? מה פתאום? כולנו משפחה אחת. בנים למקום. באחווה עולמית נחיה. ללא תאים מפרידים. כל אחד ואחת, כגוף אחד…
מדריגה שביעית – “לא תנאף” – בצלם אלקים נברא האדם כזכר ונקבה. התא הזוגי הינה יחידת הבסיס של בניין האנושות. “והיו לבשר אחד” (בראשית ב’, כ”ד) – כשם שהבנת שלא תוכל לפגוע בגופו, כך לא תוכל לפגוע באחדות גופו – זוגתו.
המאמין: הבנתי. קבעת מבנה של תאים משפחתיים. אבל במימד הקפיטליסטי של עם בני ה’, כל דאלים גבר, כל הקודם זוכה וכל החזק זוכה בכל הקופה – מלחמת נסיכי הא-ל.
מדריגה שמינית – “לא תגנוב” – דע לך שה’, היחיד, הנורא, בורא העולם, אביך ואבי חברך… וזוגתו – הוא הא-ל הזן את העולם. מה שיש לך, לא אתה הרווחת אלא קיבלת מהקב”ה. התקציב שלך אינו נוגע בקצבת חברך.
המאמין: סלח לי. אבל נוכחותו של הנסיך המתחרה, “חברי”, קצת מלחיצה אותי. אני לא יכול לגעת בו, לא יכול לגעת בזוגתו, לא יכול לגעת בנכסיו. הסברת היטב איך כל אלה מבטאים קטנות אמונה. בכל אופן, אין לי שום אחריות אקטיבית לתקינות נכסיו. אם ניפגש בבית משפט, ונכסיו יעמדו בסיכון, לי אין שום חובה לעזור לו. ומילים… נו מילים – זה לא “לגעת” בו.
מדריגה תשיעית – “לא תענה ברעך עד שקר” – ה’, ברא את העולם בדיבור. הדיבור, דינו כנגיעה ופגיעה. אי הבנה של כח הדיבור הינה פגיעה באמונה בכוח הדיבור של ה’. דיבור שלך הינו המשכו הישיר של “ויפח באפו רוח חיים” (בראשית ב’, ז’) שלפי התרגום מהותו – “רוח ממללא” (אונקלוס שם), רוח מדברת, רוח הדיבור.
המאמין: הבנתי עד כה כיצד האמונה בה’ על כל מרחביו נוגע לקיום העולם, האנושות, התא המשפחתי וזכויות התא הזה. אם כך נותר לי מרחב אחד קטן משלי. המחשבות שלי, הרצונות, התאוות. זה ודאי לא פוגע באף אחד.
מדריגה עשירית – “לא תחמוד” – למה לחמוד? למה לקנא? למה לרצות משהו שהקב”ה לא הקצה לך? אתה חושב שהקב”ה לא יודע מה טוב לך?
האם אתה חושד שהקב”ה לא זוכר את טובתך? המאמין הגדול והשלם הינו זה שלא מוצא אפילו בלבו מקום פנוי מהשגחת ה’.
המאמין הגדול –רואה מול עיניו בכל עת איך “אנכי ה’ אלוקיך” בכל עת, בכל מרחב ובכל מקום.
ואידך תרי”ג מצוות – זיל גמור…
