כאיש אחד בלב אחד

לגרסת ה-PDF לחץ כאן

ישנן מצוות רבות חשובות ביותר אשר אם היה בידינו לקיים אותן היינו מרגישים בגודל השעה ומזדרזים לקיים אותן על הצד הטוב ביותר. למשל מצוות הבאת שלום בין איש לאשתו, אם יש לפנינו מקרה כזה שיש בידינו לסייע ולעזור לזוג שנמצא כעת במצוקה הרי שהיינו עושים הכל כדי לסייע להם. או למשל הבאת שלום בין אדם לחבירו או ביקור חולים ואפילו השבת אבידה של חפץ יקר ערך לבעליו. ולמרות חשיבותן הברורה של המצוות הללו מסיימת המשנה במסכת פאה לאחר שהיא מונה אותן, במילים “ותלמוד תורה כנגד כולן”. האם לימוד תורה גדול יותר מהבאת שלום בין איש לאשתו? ומביקור חולים ולווית המת? אכן, להלכה מצווה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים אלא רק על ידך עליך לעצור את לימודך וללכת לקיים את המצווה אך אם יש ביד אחרים לקיימה עליך להמשיך וללמוד ושהמצווה החשובה תיעשה בידי אנשים שיכולים לקיימה. זאת אומרת, החשיבות של לימוד תורה בערך שאר המצוות היא גדולה יותר ועל כן רק כשאין ברירה עליך לעזוב את לימודך ולא רגע אחד לפני כן.
אנו נמצאים ערב פרשת במדבר וערב חג השבועות זהו החג שבו אנו מציינים את קבלת התורה. שמעתי פעם הבחנה חשובה מאת אחד מגאוני ירושלים הרב משה שפירא זצ”ל בין ללמוד תורה ובין לקבל תורה. במעמד הר סיני עם ישראל לא למד תורה אלא קיבל תורה. זוהי פתיחת לב מיוחדת לקבל את מה שגבוה ממך את מה שאינך יכול כמעט לתפוס, רק פתיחות לב מיוחדת התלויה ב”לב אחד כאיש אחד” יכולה להעלות אדם למדרגה שבה הוא יכול לקבל את מה שהוא לא יכול להבין. זאת המשמעות של קבלת תורה, לקבל את מה שמעבר לך. ללמוד תורה פירושו לתפוס בשכל ולהבין היטב, כל עוד לא הבנת לא למדת. לכן אנו לא מברכים בברכת התורה “ברוך אתה ה’ אשר קדשנו במצוותיו וצוונו ללמוד תורה” אלא “לעסוק בדברי תורה” או כשיטת הספרדים “על דברי תורה” מכיוון שכלל לא בטוח שנכוון לאמיתתה של תורה אבל לעסוק בדברי תורה? כולנו יכולים. ויש בזה אפילו מדרגה גבוהה יותר משום שאני מבין שגם כאשר אני לומד אני בעצם עוסק – זה גבוה ממני ועל כן אני מבקש לפתוח את הלב על מנת לקבל גם את מה שאינני מסוגל להבין.
כאשר אנו מלמדים תורה בכל קהילה בארץ ובעולם, כאשר אנו מפגישים נשמות נוספות עם העוצמה הזאת של לימוד תורה אנו מאמינים שזה פועל בהם ומשנה אותם. האם תלמוד תורה גדול יותר מהבאת שלום בין איש לאשתו או בין אדם לחבירו? אני חושב שהמשנה עונה על כך בעצמה. “תלמוד תורה כנגד כולם”! או במילים אחרות כדברי הגמרא “גדול תלמוד שמביא לידי מעשה” אדם שלומד תורה נעשה רגיש יותר לסביבתו, לחבריו, לקהילה שלו וכך על ידי הלימוד הוא גם מביא שלום בין אנשי הקהילה, הוא מבקר חולים ומלווה מתים לא כביטול תורתו אלא כפועל יוצא מתוך תורתו. כך רבי עקיבא, כאשר תלמיד שלו חולה כתוב שם שחבריו לא היו נכנסים לבקרו, ומי כן הלך לבקרו? רבי עקיבא בעצמו. לומד התורה הגדול מפנה את זמנו כדי לבקר את החולה. כשלומדים תורה באופן הנכון אין סתירה בין לימוד התורה לביקור החולה.
כאשר מתייצבים עם ישראל בתחתית ההר לקראת מתן תורה אומר הפסוק המפורסם “ויחן שם ישראל נגד ההר” ורש”י מפרש מיד “כאיש אחד בלב אחד” התנאי לקבל תורה הוא להיות בלב אחד. כאז כן היום, אדם שרוצה לקבל תורה חייב להכניס עצמו בכלל ישראל, להיות קשור אליהם בפועל ובציפיית הלב, בכל מקום שהם להביא תורה מציון לכל קצווי תבל ולקבל תורה – יחד!
 

לתגובות: ymatanya@gmail.com