אשר פויכטוונגר
שליח לשעבר בשיקגו (תשס”ב)
כיום מורה בתיכון אמי”ת רעננה ומלמד במרכז הגיור ‘עמי’
כיבוד הורים מול עלייה לארץ
כאשר אברהם אבינו מצטווה “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.”, הוא כמובן נמצא בדילמה ובניסיון קשים עד מאוד, מלבד הציווי לעזור את הארץ המוכרת, מקום הולדתו ומקום משפחתו, הוא גם נאלץ לעזוב את הוריו. וכדברי הרד”ק:
‘מארצך’ – כי קשה לאדם לצאת מארצו אשר גר שם ימים רבים כל שכן אם נולד שם, זהו שאמר ‘וממולדתך’, כל שכן שיניח בית אביו ומשפחתו וילך לו אל ארץ לא ידע תמול שלשום זהו שאמר ‘מבית אביך אל הארץ אשר אראך’
ואלו אמר לו אל ארץ כארצך טובה או טובה ממנה לא היה כל כך קשה, אבל אמר אל הארץ אשר אראך ולא ידע הטובה היא אם רעה, וכל זה אמר לו האל להודיע חיבתו של אברהם אבינו שכל אלה הדברים קשים לאדם והכל קבל מאהבה לעשות רצון האל.ונשאלת השאלה – כיצד אברהם היה רשאי לוותר על מצוות כיבוד הורים על מנת לקיים את צו ה’, ומכאן לשאלה הלכתית מעשית בת ימינו, האם מותר לבן או בת לעלות לארץ ולעזוב את ההורים בחו”ל, או לצאת מן הארץ בעקבות הוריו שירדו לחו”ל?
לכאורה תשובה מיידית לשאלה ניתן לקבל מתוך דברי המדרש (בראשית רבה לט, ז) על פרשת לך-לך: ” ‘ויאמר ה’ אל אברם לך לך’ מה כתיב למעלה מן העניין ‘וימת תרח בחרן’. אמר רבי יצחק: אם לעניין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים, אלא בתחילה אתה דורש הרשעים קרויים מתים בחייהן, לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם שמים ואומרים: ‘הניח אביו והלך לו לעת זקנתו’, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ‘לך! אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחילה’ – ‘וימת תרח בחרן’ ואחר כך ‘ויאמר ה’ אל אברם’ “.ממדרש זה עולים שתי נקודות, האחת – התורה הסתירה את עזיבתו של אברהם את אביו תרח, בכך שכתבה בסוף פרשת נח את מותו של תרח, למרות שמבחינה כרונולוגית הוא מת רק מאוחר יותר. השני – לאברהם היה היתר מיוחד לעזוב את אביו כיוון שהיה רשע, אך אין זה היתר כללי.
מבחינה הלכתית מדרש זה טעון ביאור. הרי ידוע שאין היתר לעבור על הלכה כדי לקיים מצוות כיבוד הורים, ומפורסמים הם דברי הגמרא (יבמות ו, א): “יכול אמר לו אביו: ‘היטמא’, או שאמר לו: ‘אל תחזיר [אבידה]’, יכול ישמע לו? ת”ל: ‘איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו’, כולכם חייבין בכבודי!” כלומר, מהיקש הכתובים של מצוות מורא הורים למצוות שבת לומדים שמצוות כיבוד הורים לא יכולה לדחות אף מצווה.כיוון שההלכה היא שמצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה מן התורה כפי שכתב הרמב”ן: “והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה – על דעתי זו מצות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה’ “, ואף הרמב”ם שלא מנה אותה בספר המצוות הסבירו המפרשים את דעתו שהיא מצווה מן התורה והוכיחו זאת מפסקיו במשנה תורה, אז לא ייתכן שמצוות כיבוד הורים תדחה את מצוות יישוב ארץ ישראל, וכך פסק הרב עובדיה יוסף: “מצות ישיבה בארץ ישראל אין ערוך אליה. שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה, ובמיוחד כשהכוונה להתיישב בארץ ישראל לשם מצווה, ולקיים בה כל המצוות התלויות בארץ. ולכן אם ציווהו אביו שלא לעלות לארץ אל ישמע לו. ומכל שכן שהזוכה להתיישב בארץ, וציווהו אביו לרדת מהארץ לחוץ לארץ, שבוודאי אסור לשמוע לו, כי מצות ישיבת ארץ ישראל דוחה למצות כיבוד אב ואם, ובפרט שגם הוריו מצווים לעלות ולהתיישב בארץ” (שו”ת יחווה דעת ד, מט). [להסברים אחרים ולפסיקה הלכתית שונה ניתן לעיין בשו”ת ציץ אליעזר יד, עב].אמנם בשו”ת התשב”ץ (ג, רפח) כתב שמותר לצאת מא”י לחו”ל לשם כיבוד הורים, אלא שהוא כורך את ההיתר עם ההיתר של יציאה לחו”ל לשם לימוד תורה: “ואין מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא ללמוד תורה אם אינו מוצא בארץ ישראל מי שילמדנו או מפני כבוד אב ואם”, וכשם שללימוד תורה ההיתר הוא רק כשדעתו לחזור, כפי שפסק הרמב”ם (מלכים ה, ט): “אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו”ם ויחזור לארץ”, כך גם בעניין כיבוד הורים, ודברי המדרש רבה על הפסוק “לך-לך” נאמרו טרם נתקדשה א”י (יחווה דעת שם).
במקרים רבים, במיוחד אצל משפחות תורניות מבוססות, טענת ההורים נגד ילדיהם שמעוניינים לעלות לארץ היא שהם עלולים להתקלקל בארץ מבחינה רוחנית (כפי שאכן קורה פעמים רבות) כדי להתמודד עם טענה זו אביא מדברי סבי בעל ה”אשר למלך”, הרב אשר פויכטוונגר זצ”ל, שהיה רב בקהילת לטשוורת’ באנגליה ועלה לארץ בשנת תש”ל, ויום פטירתו חל השבת (נפטר ח’ חשוון תשל”ח).הרמב”ם כותב (הל’ מלכים ה, יב): “לעולם ידור אדם בארץ-ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו”ל ואפילו בעיר שרובה ישראל…”. לכאורה הדברים עומדים בסתירה למה שכתב הרמב”ם במקום אחר (הל’ דעות ו, א): “דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם … וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, … ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים…”.העולה מדברי הרמב”ם האחרונים שאין לגור במקום שבו רוב האנשים הם עובדי כוכבים, ולכן הרמב”ם היה צריך להביא במפורש את ההלכה ש”מצוות ישוב א”י כוחה גדול עד כדי כך שבשביל קיומה מתירים לאדם לעזוב סביבה יהודית בחו”ל הגם שמשפיעה עליו לטובה… ולישב יחידי בין העובדי כוכבים בלי להתערב איתם אף שקיים חשש שיהיה נמשך אחריהם כדרך טבעו, והטעם יוצא מדברי רבנו (רמב”ם הל’ מלכים ה, יא): אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא”… על-כל-פנים אם יש מרכזים רבים של שומרי תורה ומצוות ומקומות התורה נשגבים בא”י כמו בימינו ב”ה, מובן שחיוב גמור לדור בתוכן…” (אשר למלך הל’ מלכים ה, יב).
‘מארצך’ – כי קשה לאדם לצאת מארצו אשר גר שם ימים רבים כל שכן אם נולד שם, זהו שאמר ‘וממולדתך’, כל שכן שיניח בית אביו ומשפחתו וילך לו אל ארץ לא ידע תמול שלשום זהו שאמר ‘מבית אביך אל הארץ אשר אראך’
ואלו אמר לו אל ארץ כארצך טובה או טובה ממנה לא היה כל כך קשה, אבל אמר אל הארץ אשר אראך ולא ידע הטובה היא אם רעה, וכל זה אמר לו האל להודיע חיבתו של אברהם אבינו שכל אלה הדברים קשים לאדם והכל קבל מאהבה לעשות רצון האל.ונשאלת השאלה – כיצד אברהם היה רשאי לוותר על מצוות כיבוד הורים על מנת לקיים את צו ה’, ומכאן לשאלה הלכתית מעשית בת ימינו, האם מותר לבן או בת לעלות לארץ ולעזוב את ההורים בחו”ל, או לצאת מן הארץ בעקבות הוריו שירדו לחו”ל?
לכאורה תשובה מיידית לשאלה ניתן לקבל מתוך דברי המדרש (בראשית רבה לט, ז) על פרשת לך-לך: ” ‘ויאמר ה’ אל אברם לך לך’ מה כתיב למעלה מן העניין ‘וימת תרח בחרן’. אמר רבי יצחק: אם לעניין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים, אלא בתחילה אתה דורש הרשעים קרויים מתים בחייהן, לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם שמים ואומרים: ‘הניח אביו והלך לו לעת זקנתו’, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ‘לך! אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחילה’ – ‘וימת תרח בחרן’ ואחר כך ‘ויאמר ה’ אל אברם’ “.ממדרש זה עולים שתי נקודות, האחת – התורה הסתירה את עזיבתו של אברהם את אביו תרח, בכך שכתבה בסוף פרשת נח את מותו של תרח, למרות שמבחינה כרונולוגית הוא מת רק מאוחר יותר. השני – לאברהם היה היתר מיוחד לעזוב את אביו כיוון שהיה רשע, אך אין זה היתר כללי.
מבחינה הלכתית מדרש זה טעון ביאור. הרי ידוע שאין היתר לעבור על הלכה כדי לקיים מצוות כיבוד הורים, ומפורסמים הם דברי הגמרא (יבמות ו, א): “יכול אמר לו אביו: ‘היטמא’, או שאמר לו: ‘אל תחזיר [אבידה]’, יכול ישמע לו? ת”ל: ‘איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו’, כולכם חייבין בכבודי!” כלומר, מהיקש הכתובים של מצוות מורא הורים למצוות שבת לומדים שמצוות כיבוד הורים לא יכולה לדחות אף מצווה.כיוון שההלכה היא שמצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה מן התורה כפי שכתב הרמב”ן: “והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה – על דעתי זו מצות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה’ “, ואף הרמב”ם שלא מנה אותה בספר המצוות הסבירו המפרשים את דעתו שהיא מצווה מן התורה והוכיחו זאת מפסקיו במשנה תורה, אז לא ייתכן שמצוות כיבוד הורים תדחה את מצוות יישוב ארץ ישראל, וכך פסק הרב עובדיה יוסף: “מצות ישיבה בארץ ישראל אין ערוך אליה. שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה, ובמיוחד כשהכוונה להתיישב בארץ ישראל לשם מצווה, ולקיים בה כל המצוות התלויות בארץ. ולכן אם ציווהו אביו שלא לעלות לארץ אל ישמע לו. ומכל שכן שהזוכה להתיישב בארץ, וציווהו אביו לרדת מהארץ לחוץ לארץ, שבוודאי אסור לשמוע לו, כי מצות ישיבת ארץ ישראל דוחה למצות כיבוד אב ואם, ובפרט שגם הוריו מצווים לעלות ולהתיישב בארץ” (שו”ת יחווה דעת ד, מט). [להסברים אחרים ולפסיקה הלכתית שונה ניתן לעיין בשו”ת ציץ אליעזר יד, עב].אמנם בשו”ת התשב”ץ (ג, רפח) כתב שמותר לצאת מא”י לחו”ל לשם כיבוד הורים, אלא שהוא כורך את ההיתר עם ההיתר של יציאה לחו”ל לשם לימוד תורה: “ואין מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא ללמוד תורה אם אינו מוצא בארץ ישראל מי שילמדנו או מפני כבוד אב ואם”, וכשם שללימוד תורה ההיתר הוא רק כשדעתו לחזור, כפי שפסק הרמב”ם (מלכים ה, ט): “אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו”ם ויחזור לארץ”, כך גם בעניין כיבוד הורים, ודברי המדרש רבה על הפסוק “לך-לך” נאמרו טרם נתקדשה א”י (יחווה דעת שם).
במקרים רבים, במיוחד אצל משפחות תורניות מבוססות, טענת ההורים נגד ילדיהם שמעוניינים לעלות לארץ היא שהם עלולים להתקלקל בארץ מבחינה רוחנית (כפי שאכן קורה פעמים רבות) כדי להתמודד עם טענה זו אביא מדברי סבי בעל ה”אשר למלך”, הרב אשר פויכטוונגר זצ”ל, שהיה רב בקהילת לטשוורת’ באנגליה ועלה לארץ בשנת תש”ל, ויום פטירתו חל השבת (נפטר ח’ חשוון תשל”ח).הרמב”ם כותב (הל’ מלכים ה, יב): “לעולם ידור אדם בארץ-ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו”ל ואפילו בעיר שרובה ישראל…”. לכאורה הדברים עומדים בסתירה למה שכתב הרמב”ם במקום אחר (הל’ דעות ו, א): “דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם … וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, … ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים…”.העולה מדברי הרמב”ם האחרונים שאין לגור במקום שבו רוב האנשים הם עובדי כוכבים, ולכן הרמב”ם היה צריך להביא במפורש את ההלכה ש”מצוות ישוב א”י כוחה גדול עד כדי כך שבשביל קיומה מתירים לאדם לעזוב סביבה יהודית בחו”ל הגם שמשפיעה עליו לטובה… ולישב יחידי בין העובדי כוכבים בלי להתערב איתם אף שקיים חשש שיהיה נמשך אחריהם כדרך טבעו, והטעם יוצא מדברי רבנו (רמב”ם הל’ מלכים ה, יא): אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא”… על-כל-פנים אם יש מרכזים רבים של שומרי תורה ומצוות ומקומות התורה נשגבים בא”י כמו בימינו ב”ה, מובן שחיוב גמור לדור בתוכן…” (אשר למלך הל’ מלכים ה, יב).
