בראיון לעיתון ידיעות אחרונות, מיום 18.9.2009 למניינם, אמר מפקד חיל האוויר דאז, אלוף עידו נחושתן בין היתר: החיל עומד על ארבע רגליים: מטוסים וטכנולוגיה, ניסיון מבצעי שאין לו תחליף, ערכים ותרבות.
מהם אותם ערכים אליהם התכוון אלוף נחושתן? מהי התרבות שאליה התייחס מפקד חיל האוויר? האלוף לא נכנס לפרטים, אך אנו ננסה להרחיב מעט על “תרבות” צבא ומלחמה, המפורטת בפרשתנו. הרעיון המרכזי בנושא, מבוטא בפסוק הפותח את הפרשיה:
כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיָך וְנִּשְׁמְַרתָּ מִּכֹל דָּבָּר רָע:
(דברים פרק כ”ג פסוק י’)
אין פתיחה “חזקה” מזו – הישמר מכל דבר רע. יש כמובן להגדיר מהם הדברים הרעים שיש להישמר מפניהם, להשתדל להימנע מלבצע ם, ולנסות להתרחק מהם עד כמה שאפשר. כל אחד יכול לתת מחשבות ורעיונות משלו, אך המסר הבסיסי ברור לכול. חכמינו ניסו לייחס את ה”דבר הרע” למספר הנהגות “לא טובות”:
- רבי נתן אומר…: הרי זו אזהרה למוציא שם רע (כתובות דף מ”ו עמוד א’)
דיבור אסור, יחסים בינאישיים עכורים עד כדי הכפשת חבר על לא עוול בכפו - ומנין לרבות עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, קללת השם וכל דבר שגלו עליו כנענים (ספרי)
עיסוק בדברים ה”שליליים ביותר” ביהדות. מנויות כאן שלוש עבירות, עליהן נאמר:” ייהרג ואל יעבור” [אם כופים אדם לעבור מצווה תוך כדי איום על חייו, הריהו מחויב לעבור על המצווה ולא להיהרג, חוץ משלש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – עליהן יש חובה למסור את הנפש ולא לעבור על עבירות אלו].
בנוסף ל”דברים הגדולים” המפורטים לעיל, התורה נכנסת ל”תחום מאוד מצומצם” בהמשך הפרשיה:
וְיָד תִּהְיֶה לְָך מִּחּוץ לַמַחֲנֶה וְיָצָּאתָּ שָּמָּה חּוץ:
וְיָתֵד תִּהְיֶה לְָך עַל אֲזֵנֶָך וְהָּיָה בְשִּבְתְָׁך חּוץ וְחָּפְַרתָּה בָּּה וְשַׁבְתָּ וְכִּסִּיתָּ אֶת צֵאָּתֶָך:
(שם פסוקים י”ג, י”ד)
הנושא שעליו התורה “מבזבזת ” שני פסוקים: אופן “הליכה לשירותים” של החיילים במחנה ובשדה הקרב. הפסוק הראשון דורש מ הסגל הפיקודי לייעד מקום מ וגדר, אליו הלוחמים יצאו מחוץ למחנה לבצע את “משימתם”. בהמשך יורדת התורה לפרטים “טכניים” וקובעת שיש לצייד כל חייל, בנוסף לכלי נשקו, אפוד ומחסניות גם ב…אַת חפירה. המטרה: יש לחפור בור, ולאחר סיום ה”משימה” יש לכסות את “צאתך” (מלשון צואה). לפי הסבר זה ב”פשוטו של מקרא” המילה אֲ זֵ נֶ ך מיוחסת לכלי המלחמה. [כלי זין בלשון המקרא]. מצאנו בחז”ל גם הסבר דרשני שונה וממפתיע למילים וְיָתֵד תִּהְיֶה לְָך עַל אֲזֵנֶָך:
אל תקרי אזנךָ אלא על אוזְנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון – יניח אצבעו באזניו ;
(כתובות דף ה’ עמוד א’)
הסבר דרשני זה (הפותח במילים אל תקרי X אלא Y), כנראה נובע מתוך שני קשיים לשוניים העולים מהסבר הפשט:
- לא מצאנו במקומות אחרים התייחסות למילה יָתֵ ד כ-”את חפירה”.
- האות א’ במילה אֲ זֵ נֶ ָך נראית לכאורה מיותרת לפי הפשט. (קושי זה הובא בפירוש “תורה תמימה” על הפסוק).
תנוך האוזן נועד לסתום את האוזניים בעת הצורך. כששומעים דברים “לא הגונים” יש לסתום מיד את האוזניים. הסבר זה יכול להתקשר לדברי רבי נתן לעיל, המדבר על הימנעות מהוצאת שם רע: אם בכל אופן “יצא לנו” לשמוע זאת – יש לסתום מיד את האוזניים…
גם זו הנהגה הנכללת ב”תרבות” מחנה צבא ישראל: לשון נקייה, ואוזן שאינה מטה את עצמה לשמוע דברים שאינם הגונים.
מהו המסר?
אוזנינו נועדו לשמוע, אך פעמים יש “עניין” דווקא לא לשמוע. אין זה פשוט כלל וכלל, להיות חלק מקבוצת אנשים הפועלת, עושה ויוזמת, מדברת ופועלת, ופתאום לשמוע דבר ש”אינו הגון” ואז להוציא עצמנו מן הכלל. יכול להיות שנשמע לשון הרע [דבור בגנות אדם, אפילו אם הדברים נכונים ואמיתיים], או שמא נשמע “סתם” רכילות [העברת “סיפור דברים” אפילו שאינם “רעים” הנשמעים מאדם אחד, ו”מועברים” לאנשים אחרים] – “דיבורים שאינם הגונים”, שאנו לא מעוניינים לשמוע.
אם ישנה אפשרות לגרום לאותה קבוצת אנשים, או לאדם בודד להימנע מאותם דיבורים – עדיף ורצוי לעשות זאת. אך אם לא הצלחנו בזאת (רוב הסיכויים שכך יקרה…) – נשתמש בתנוך האוזן, או בכל אמצעי הדומה לו, כדי לא לשמוע אותם דברים. כאמור, אין זה פשוט להיחשב לחלק מהחבורה, אך לא להיות דבוק בה בעת שיח “בעייתי” – משימה “מאתגרת” וחשובה. תנוך האוזן שימושי גם במצבים אחרים: לא תמיד צריך להטות אוזן ולנסות לשמוע שיח ילדינו. פעמים, יש “תכנונים” של בני העשרה, שאם היינו שומעים אותם שומה עלינו למנוע אותם. אך כדי “לתת פורקן לכוח הנעורים”, במקרה שאין סכנה פיזית, או סיכון נפשי, ניתן לעשות עצמ נו כמי שאיננו שומעים בבחינת “לא שומעים – לא יודעים”. תנוך האוזן אינו רק האיבר הפיזי, אלא מסמל משמעות עמוקה יותר, אשר פעמים יש לאזור אומץ ולא להתבייש להשתמש בו.
