הרב מתניה ידיד
מרצה במכללת אורות
אין יורדים מין ההר
היבט מעניין ומיוחד על עלייתו וירידתו של משה מהר סיני נותן לנו מדרש רבה תוך כדי תיאור מבוכתו של משה לאחר שנודע לו מפיו של הקב”ה סיבת הירידה “לך רד כי שחת עמך” – חטאם של בני ישראל בעגל, וכך כותב המדרש:
אמר ר’ יצחק: בשעה שאמר לו הקב”ה: לך רד, חשכו פניו של משה, ונעשה כסומא מן הצרות, ולא היה יודע מאיזה מקום לירד, והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו.
אמרו: הרי השעה להרגו! ידע הקב”ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו מה עשה הקב”ה? אמר רבי ברכיה, בשם ר’ חלבו, בשם רב חנן בר יוסף, בשם ר’ אבא בר איבו: פתח לו הקב”ה פשפש מתחת כסא כבודו, ואמר: לך רד שנאמר ויאמר ה’ אלי קום רד מהר מזה
משה מתקשה למצוא את מקום הירידה מהר סיני כיוון שנעשה סומא מן הצרות, המדרש מתאר את עלייתו של משה לקבל תורה כמקום פיזי-ממשי, ואת אי יכולת הניווט של משה בירידתו מן ההר מפני הצרות. את הדרך מוצא משה בסיועו של הקב”ה שחותר לו חתירה מתחת כסא כבודו ומראה לו את הדרך. הביטוי שהמדרש בוחר להשתמש בו “פשפש מתחת כסא כבודו” והתיאור של מלאכי השרת שמנסים להורגו מצוי כמעט במדוייק גם אצל אחד מגדולי רשעי ישראל, מנשה. הגמרא בירושלמי סנהדרין פ”י ה”ב מתארת את המאבק השמימי האם לקבל את תשובתו של מנשה אם לאו וכותבת כך: “והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב”ה: ריבונו של עולם, אדם שעבד ע”ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה? אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה! מה עשה לו הקב”ה? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו. הדא היא דכתיב: ‘וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ'”.
גם כאן הקב”ה מציל אדם מצפורני מלאכי השרת תוך שימוש במקום שתחת כסא כבודו. מה יש שם מתחת לכסא הכבוד? מדוע ההצלה מגיעה דוקא מאותו המקום, גם אצל האדם שהתעלה ביותר כמשה וגם אצל אחד הנמוכים והרשעים שהיו לנו כמנשה?
על מנת להבין זאת נשתמש בתיאור נוסף של “מתחת לכסא כבודו”. בתחילת הפרשה מתוארת נתינת מחצית השקל – “זה יתנו כל העובר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש” הגמרא בירושלמי במסכת שקלים מתארת שמשה רבינו התקשה בעניין מחצית השקל עד כדי כך שהקב”ה היה צריך ל-“כמין מטבע של אש שהוציא מתחת כסא כבודו… ואמר לו: זה ייתנו – כזה ייתנו” שוב הוא נדרש לאותו מקום של הצלה גם בעניין שנראה פעוט כמחצית השקל.
מה שחורז את שלושת המקומות הללו הוא כלל ישראל. משה ואף מנשה בעניין זה אינם אנשים פרטיים אלא מייצגים את דורם. משה נעשה כסומא מפני חטאם של בני ישראל ומנשה מבקש לתקן ולהשיב את אשר חטא והחטיא את עם ישראל. האם זה אפשרי במצב כזה? האם חטא כמו חמור כחטא העגל ושרשרת חטאים מהחמורים ביותר כפי שנעשו בדורו של מנשה מיוזמתו של המלך ניתנים עוד לתיקון? בספרי החסידות ובספרים פנימיים מופיע כי מחצב הנשמות הוא מתחת כסא הכבוד. שם השורש הפנימי של נשמות ישראל וממילא שם נמצא כח הכלל שגובר על כל מעשה, ואף כל דור פרטי כזה או אחר. כלל ישראל לעולם אינו חוטא ותמיד נמצאת לו תקנה. גם כאשר שאר העולמות הרוחניים כמלאכים מבקשים להורגם ולטורדם, מתחת כסא הכבוד תמיד יש חסד ורחמים. מחצית השקל הוא ביטוי לכלל נשמות ישראל, כך הם נספרים וכך ניתן להפוך אותם לכלל כאשר כל אחד נותן רק מחצית.
משה רבינו יורד מן ההר לתקן את כלל ישראל והדרך לעשות זאת עוברת תחת כסא הכבוד. כאשר גם הוא נעשה סומא ואינו יודע כיצד למצוא להם זכות וכיצד לרדת מן ההר אליו הוא עלה אל מעמקי החטא אומר לו הקב”ה “לך רד” – אינך יכול להיות כאן למעלה כאשר עמך נמצא בירידה, אך אתה תעבור דרך כסא כבודי ותאחז בכלל ישראל. כך תוכל לתקן ולמצוא פתח לעליה מחודשת.
