כי תשא – תשע”ז

בפרשת כי תשא אנו קוראים על נפילתם של ישראל בחטא העגל ושבירת הלוחות על ידי משה. מעוצמת אירוע זה והשלכותיו לעתים מתעלמות מאתנו פרשיות נוספות המופיעות בו ואולי מהוות עבורנו פתח לתשובה ותיקון לחטא זה.

התורה מצווה אותנו:
"וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם" (שמות ל', י"ח-כ"א)
הכהנים מצווים לפני כניסתם לעבוד בבית המקדש לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם. מובן מאליו, שאין הכוונה כאן לנקיות חיצונית שהרי הכהנים נכנסים לבית המקדש לעסוק בשחיטת פרים ואילים והקרבת קרבנות שהיא מלאכה שעליה נאמר במסכת פסחים (ס"ה, ע"ב): "שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם". כלומר הכהנים בבית המקדש היו מבוססים בדם מרוב הקרבנות והנקיות הנדרשת מהם איננה נקיות פיזית אלא נקיות אחרת.

בעל מי השילוח, ר' מרדכי ליינר מאיז'ביצא, חידד נקודה זו בהתייחסו למצוות רחיצת הידיים והרגליים וכתב כך:
"ורחצו ידיהם ורגליהם. עניין רחיצת הכהנים מהכיור הוא עניין סילוק והסרת נגיעה, כי רחיצה מורה על זה, כמה שנאמר אצל עגלה ערופה: 'ורחצו זקני כו' ואמרו ידינו לא שפכו כו'' והוא שאמרו שאין להם שום נגיעה וחלק בזה המעשה, וגם הכהן העובד הוצרך לרחיצה, היינו שיסיר נגיעתו ומבטל דעתו ורצונו נגד רצון הש"י. היינו שאינו עובד רק מה שהש"י חפץ.
וכן אשר נצטוינו ליטול ידינו שחרית וקודם סעודה הוא גם כן – קודם שיתחיל האדם לעסוק בצרכי הגוף צריך תפלה להש"י, באם שיבוא לידו דבר מענייני עולם הזה שהוא ח"ו נגד רצון הש"י אז הוא מבקש מהש"י שיטול ויסיר את תאוותו מזה.
ואף גם בדבר היתר נמצא גם כן טוב והיפוכו. כי באם יאכל האדם דבר היתר וילך אח"כ בכוח הזה ויעשה עבירה אז נגלה הדבר כי לא קבל כוח הטוב שבזה הדבר, ועל זה הוא הרחיצה שהוא תפלה להש"י שבכל דבר לא יקבל רק כוח הטוב שנמצא, כי נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא ירשנה, ולזה קבעו לומר פרשת הכיור קודם התפלה וקודם פרשת הקרבנות, היינו שלא נתפלל רק על מה שהש"י חפץ". (מי השילוח פרשת כי תשא)

הנקיות הנדרשת מהכהנים, על פי דבריו, היא נקיות מפניות אחרות בעבודת ה'. כלומר הכהן שמתייצב לעבוד את עבודת המקדש צריך להסיר ממחשבתו וכוונותיו את כל הפניות האישיות שלו ועליו לבטל את דעתו כלפי דעת ה' ורצונו. בעל מי השילוח ממשיך דרישה זו גם לחיי כל יהודי באמירה שעל האדם כשהוא עובד את ה' להסיר מעליו את החשבונות האישיים שלו ולכוון רק לדעתו של הקב"ה, נותן התורה והמצווה.

ציווי זה מהווה הקדמה ותרופה למכתו של חטא העגל. ר' יהודה הלוי בכוזרי מסביר את חטא העגל באופן כזה שוודאי שאי אפשר לומר שישראל נפלו ממעלתם ואבדו אותה בחטא זה, אלא שטעו ישראל בכך שהכניסו את סברות הלב שלהם ללא הכוונה אלוקית ופנו לדעתם ולא לדעתו של ה'. רחיצת הידיים והרגליים מהכוונות האישיות לפני עבודת המקדש תזכיר לכהנים ולישראל לדורות שעל האדם להתעלות מעל הבנותיו האישיות ולנסות לכוון לרצונו של ה' בלבד.

לוח השנה היהודי זימן לנו בשנה זו בשבוע זה גם את חג הפורים וגם בשבת זו את קריאת פרשת פרה. פורים הינו החג בו אנו מוסרים את דעתנו לקב"ה ואנו אומרים לו שאיננו מבינים את דרכי הנהגתו בעולם. חובת ההתבסמות בפורים 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' באה לומר לאדם שעליו להכיר בכך שגם מרדכי וגם המן הם רק כלי משחק בידיו של ה', ודרשת חז"ל "גדולה בסרת טבעת יותר מ-48 נביאים שעמדו להם לישראל" מכירה בכך שהמן הרשע הוא גדול מחזירי התשובה בתנ"ך. בדעת צלולה ולא מבוסמת קשה לומר דברים כאלה ועוד יותר קשה להבינם. כשהאדם מוסר את דעתו בפורים לקב"ה, הקב"ה נותן לו דעת חדשה ועליונה יותר שמבררת עבורו את המציאות האמיתית ולא את זו הנגלית לעינינו.
פרשת פרה נוגעת באותה הנקודה ממש. אפר הפרה המטהר טמאים ומטמא טהורים מבלבל אותנו, וסוגיית טומאה וטהרה באופן כללי מאתגרת אותנו מבחינות רבות. האמירה "זאת חוקת התורה – חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחרי" מחנכת את היהודי להתעלות מעל הפניות האישיות שלו בעבודת ה' ולבטל את דעתו כנגד דעת בוראו.

מספרים על קבוצת אנשי עסקים שנכנסו לראי"ה קוק זצ"ל בשבוע של פרשת חוקת וכשהרב שאל אותם מדוע הם לא עולים לארץ ענו לו שעל פי החשבונות זה לא מסתדר להם. ענה להם הרב קוק בקול רועם שבפרשת חוקת מסופר שלפני הכניסה לארץ ישראל הורגים את סיחון מלך חשבון…
בפנקסיו כתב הראי"ה קוק זצ"ל שארץ ישראל היא מעל לחשבונות הרגילים ושעל האדם לבטל את דעתו כנגד דעת קונו ולחתור להגיע אליה, לרצות את אבניה ולחונן את עפרה ובכך יקרב את הקמת השכינה מעפרה. אנו, שזוכים לחיות ולהיות שותפים בדור הגאולה והתקומה, דור הקץ המגולה שבו ארץ ישראל נותנת את פריה בעין יפה לבניה, צריכים להמשיך ולפעול עם א-ל, ללא פניות, ללא כוונת רווח ורק מתוך רצון לשוב ולראות את התגשמות נבואת ישעיה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹקי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד' מִירוּשָׁלִָם: (ישעיהו ב', ב-ג)

במהרה בימינו, אמן