לראות את האור בדרך

הפרשה מתחילה ביוסף הנמצא בבור לאחר שאחיו מכרו אותו בפרשה הקודמת. בלילה פרעה חולם חלום ובזכות אמונתו וחכמתו הרבה של יוסף הצדיק, זוכה יוסף והופך למשנה למלך פרעה, השולט על כל מצרים. הפרשה ממשיכה עם הגעת האחים למצרים ועם בקשתם לקנות מזון. יוסף בהכירו את אחיו מאשים אותם בכך שהם מרגלים, אך האחים מסבירים כי הם כולם אחים וכי יש להם אח נוסף עם אביהם בארץ כנען. לאחר שיוסף שומע זאת הוא מצווה את האחים שלא יחזרו אלא אם כן בנימין אחיהם הקטן איתם. לאחר משא ומתן של האחים עם יעקב הוא מסכים ובנימין יורד עם האחים למצרים, אך לא לפני שיעקב משביע את יהודה לדאוג לבנימין. לאחר שהאחים יורדים בשנית למצרים יוסף מתנהג אליהם כאל מלכים, הוא מזמין אותם לביתו, מאכיל אותם, משקה אותם ונותן להם מתנות, אך באותו הזמן הוא מתכנן את נפילתם. לאחר שהאחים יוצאים מבית יוסף, הם מתחילים לחזור לכנען, אך הם אינם יודעים כי בתיק בנימין נמצא גביע יוסף, כיוון שיוסף שם אותו שם. לאחר מכן, יוסף מצווה את עבדיו להחזיר את האחים ולוקח את בנימין להיות עבד.

בפרשה הבאה אנחנו מסיימים את הסיפור עם השיא של הסיפור בו יוסף מספר לאחיו כי הוא יוסף אחיהם. אך בפרשתנו, הסיפור נגמר בדרמה הגדולה מכל, בנימין שיעקב כה דאג לו, נמכר לעבדות. לפי דעתי אין זה במקרה שהפרשה מסיימת את פרשתנו דווקא בנקודת קריטית ודרמתית זו. אך לפני שנכנס לסיבה לכך, נבין רגע את ההקשר של פרשת מקץ.

בכל שנה, פרשת מקץ נקראת סביב חנוכה – או בשבת חנוכה או בשבת שלאחריו. חג החנוכה גם הוא מסמל איזו נקודה של אמצע. חג החנוכה הינו החג הראשון שאינו חלק מהתנ”ך (חג פורים החג שמתרחש לפני חנוכה הינו אחד האירועים האחרונים בתנ”ך ומתרחש בתקופת עזרא ונחמיה, פחות או יותר). חנוכה נמצא עמוק בתוך תקופת בית שני, תקופה בה כבר אין נבואה ואין רוח הקודש, ולכן חג זה הינו שונה מאד משאר החגים. מצד שני, חג זה הינו דומה מאד לחגים מהתורה בכך שהוא מתרחש סביב המקדש. שאר החגים דרבנן, אינם קשורים למקדש כיוון שהם קרו בתקופה בה לא היה בית מקדש. בחנוכה, המקדש היה משמעותי והיווה הבסיס למרד החשמונאים ביוונים.

בנוסף לכך, חג החנוכה הוא החג היחיד שמתרחש סביב המקדש שמתרחש בימי החורף. שלושת הרגלים מתרחשים באביב, קיץ וסתיו, גם חגי תשרי מתרחשים בסתיו. חנוכה הוא החג היחיד שמתבסס על המקדש החל בחורף. מדוע? כפי שהראינו, חנוכה הינו חג של אמצע, הוא לא לגמרי דאורייתא והוא לא לגמרי דרבנן. חנוכה חל בחושך, בזמן ששאר החגים חלים באור. לכל שאר החגים יש מצוות התלויות ביום, מצוות שמצווה לקיימם בעוד יום, חנוכה הוא החג היחיד בו כל מצוותיו (הקשורים ספציפית לחג ולא קריאת התורה והלל) קורים אך ורק בלילה. חנוכה הוא חג הגלות, אבל בארץ ישראל.

לפי מה שראינו, חנוכה הוא החג של הדרך. כלומר, ישראל היו בדרכם לגלות, אבל הם עוד היו בארץ ישראל (הגלות כבר החלה, היה שלטון זר בארץ, למרות שהם עוד היו בארץ). חנוכה הוא חג דרבנן, אבל הוא מהחגים היחידים מדרבנן שנקבעו בגמרא. כפי שראינו, חנוכה הוא חג הקורה בחושך, בחורף, בזמן שקר, גשום וחשוך בחוץ, אך מה בני ישראל עושים בזמן זה? הם מדליקים נרות, הם מגרשים את החושך. חג החנוכה מסמל את ראיית הטוב והאור גם בדרך, גם כששוכחים את ההתחלה ועוד לא רואים את הסוף, גם באמצע הדרך יש להדליק את האור הפנימי בנשמה שלנו.

בדרך זו, פרשת מקץ מסמלת את אותה הנקודה. גם בזמן המשבר, כשאחי יוסף נמצאים בנקודה הנמוכה ביותר שלהם, כשהם לא זוכרים מאיפה הם התחילו והם עוד לא רואים את נקודת האור של גילוי יוסף לאחיו מי הוא, אחי יוסף נמצאים באמצע הדרך. גם בנקודה הזו, הנקודה הקשה ביותר מבחינה נפשית, עליהם לזכור כי יש אור.

יהי רצון שנזכה לראות את האור בתוך החושך, באמצע הדרך, ללא תקוות ההתחלה וללא תקוות הסוף, בייאוש המגיע לעתים באמצע הדרך, שנראה גם שם את האור.