חיים קארו
שליח לשעבר בפיניקס (תשס”ב)
איזה כיף להסתובב בלילות הסתיו הקרירים והארוכים, מראם הבוהק של נרות החנוכה מנצנץ לו מבעד לחלונות. דרך כותלי גני הילדים ובתי הספר ניתן לשמוע קולות של שירים ושמחה, ריח הסופגניות החמות מגיח לכל עבר. אולי באין מפתיע, בסקרים שנעשו ברחבי הארץ, ענו רוב הציבור הישראלי לשאלה: “מהו החג האהוב עליך?” שחנוכה הוא החג אהוב עליהם.
אך למעשה לא כולם יודעים שחג החנוכה איננו כלל חג בכלל. אלא תאריך שנקבע לפני כאלפיים שנה ליום של שבח, הלל והודאה. זאת ועוד, אולי בלי להשים-לב היהודי הישראלי ויהודי העולם בתפוצות, נהפכים בחנוכה לממש “דוסים” אמיתיים, נהפכים למחמירים ומדקדקים, מקימים את מצוות הדלקת נרות החנוכה בגדר “מהדרין מן המהדרין”. הרי למדנו חז”ל: מצוות נר הדלקת חנוכה די בנר אחד בכל ערב והמהדרין מדליקים אחד ובכל יום מוסיפים עוד אחד עד שביום שמיני ידלקו שמונה נרות.
איך קרה שדווקא חנוכה נשתמר בכל בית בישראל בעוד שחגים אחרים רבים לא אומצו בכל מקום? יתרה מזאת, כולם קיבלו עליהם לקיים את מצוות הדלקת נר החנוכה דווקא כמנהג “המהדרין מן המהדרין”. במה מיוחד חנוכה? ומה סוד קסמו הנוגע בליבו של כל יהודי?
לנסות להבין את עומקו של חנוכה, אנו חייבים להשיב על מה נקבע חנוכה ליום הלל והודאה. אמנם חנוכה מציינת אירוע מכונן, ניצחון היסטורי בקנה מידה בין-לאומי, המספר על קובץ לוחמים יהודים הקורא תיגר על אימפריית יוון הכבירה, למרות שלטונה החזק, לוחמיה המיומנים והטכנולוגיה הצבאית העומד ברשותם. כל זאת לא עזר ליוון במלחמתם מול המכבים, שם נחלה מעצמת -העל תבוסה כואבת. אולם, למרבה הפלא, חנוכה לא נקבעה לזיכרון דורות בעקבות אותו ניצחון המלחמה, אלא לזכר פח שמן זית קטן הנמצא טהור בבית המקדש שעימו הדליקו את מנורת הזהב שעמדה בבית המקדש. חשוב לציין כי אנטיוכוס ציווה את מפקדיו היוונים שכל שמן אשר ימצא בבית המקדש אסור להשתמש בו, לסחור ולמכור אותו, אפילו להשליכו לים אסר. ציווה הוא רק לטמא את השמנים. מדוע בחר מלך יוון באסטרטגיה זו? והאם זו סיבה מספקת לקבוע את חנוכה לדורות בגלל איזה פח שמן קטן, יותר מאשר הניצחון הצבאי העצום?
תרבות יוון לא ביקשה להרוג ולהשמיד את העם היהודי. רצונם היה רק שיהודים ימירו את דתם מזהותם היהודית ליוונית. הרעיון המרכזי המנחה את יוון העתיקה היה לעקור את התרבות היהדות משורשה, לנפץ מסורת בת אלפי שנים ולכבות את הניצוץ המיוחד של עם ישראל.
לגבי אותו פח השמן מלמדים אותנו חכמי הקבלה סוד עצום: המילה “השמן” בהיפוך אותיות הוא: “נשמה”. שאיפתם של היוונים לטמא את הנשמה האלוקית, להטיל דופי בצביון היהודי. אכן הם נחלו לא מעט הצלחות, ורבים התפתו אחר תרבות יוון, טעו וסרו מדרכם של אבותיהם. השמנים נטמאו – יהודים הפכו למתייוונים. בזכות מאבקם העיקש ונחישותם הרבה של החשמונאים, נמצא פח שמן טהור – הניצוץ היהודי שמעולם לא כבה. אכן, העם היהודי עבר קשיים רבים בחייו, גירושים, איומים ורציחות, עלילות והכפשות אך כל זה לא מנע מהעם היהודי לשמר את זהותו. נשמת היהודי הייתה ותמיד תישאר טהורה, היא ממשיכה כל הזמן ובכל מקום, לבעוט, לחיות ולהפיץ את קדושתה. בכל בית יהודי מותקנת מזוזה, בכול יום ברחבי תבל מתבצע טכס ברית מילה, רחבת הכותל מלאה באופן תדיר בתפילות של מבקרים. אין יהודי שלא יודע לומר “שמע ישראל”. גם במצבים בהם נטמאו כל השמנים, והאדם מרגיש שהתרחק ממקור הרוחניות, תמיד, אבל תמיד, ניתן למצוא בתוך תוכו את פח השמן הטהור שלו – היא הנשמה הטהורה. להיות יהודי הוא מקור לגאווה ולענווה.
בחנוכה נערכים תחרויות רבות ברחבי הארץ בנושא החנוכייה המקורית והיפה ביותר. רבים משקיעים מאמצים וזמן להכנת חנוכייה מיוחדת. במקומות שונים בארץ ובעולם ישנם המשלמים מאות ואף אלפי שקלים עבור חנוכייה מהודרת העשויה מזהב ומכסף. אבל חשוב להבין שמצוות הדלקת נר חנוכה היא לא גוף החנוכיה אלא הפצת האור, לראות את האור. עצם ראיית הלהבה דולקת מזכירה את נס החנוכה ובכך הנס מתפרסם אפילו לאחר אלפיים שנה. עיקרו של חנוכה היא השלהבת של האור המופץ מן הפתילה. אפילו חנוכייה העשויה מפרי יצירתו של האומן צ’יהולי וזו במפתן דלתו של המכולת השכונתית מצוותם זהה כאשר הלהבה דולקת מחנוכייתם.
הקשר העצום של היהדות לאש, מקורו טמון בסוד עצום: שלהבה דומה לנשמה, שתיהן מאירות, מפיצות אור מבלי שנגרע כוחן, מחממות, ותמיד עולות כלפי מעלה לכיוון השמיים.
הלהבה היא נשמת האדם והחנוכייה היא דומה לגוף האדם. פה נעוץ סודו של חנוכה: חובתנו לא להשקיע מאמצים ולבזבז אנרגיה מיותרת במציאת חנוכייה יפה ומיוחדת, כלומר להתבונן רק במראה החיצוני של האדם, כיצד מתלבש, איפה מסתפר והיכן לומד או עובד. עלינו להעמיק ולמצוא את היופי האלוקי הטמון בכל יהודי. ראשית כל אדם בעצמו וכן אצל חברינו היא הנשמה, מה המידות הנאצלות שלו, במה תורם לחברה, מה מניע אותו ובמה מיוחדת מחשבתו משל האחר. בכל יהודי קיים לב טוב וטהור, גם אם לפעמיים זה לא נראה לעין. אנו צריכים ללמוד ולהתאמן לפגוש כל אדם בלי דעות קדומות, בלי לשפוט מי ניצב מולנו ובלי לתהות על “קנקנו” – האם עשויה זהב, כסף או יהלומים. במקום זאת, נשב יחד, נכיר, נדבר, נשמע ונתוועד, לפתע נגלה כמה עומק ומיוחדות ניצבת מול עיננו. נמצא את הלהבה-הנשמה דולקת במלוא עוצמתה והדרה. הנקודה היהודית מצויה בלבו של כל יהודי. היא לא תכבה ולא תטמא לעולם. אם נשכיל להדליקה ולהאירה, כולנו נהנה מזיווה.
כאמור, חנוכה נקבע לימי הלל והודאה. זה הזמן לעשות שינוי אמיתי בחיינו. יש לנו כוח עצום לשנות את ההשפעה שלנו כבני אדם, להתעלות ולהיות רוחניים וקרובים יותר לנשמה, להתחבר לסביבה ולחברה בכלל ולעצמנו בפרט. חנוכה נותנת לנו את הכוח לשנות את אופי הראיה שלנו – המציאות הלא פשוטה הפוקדת אותנו בכל יום יוצרת מעמסה, דאגה, אנרגיה השלילית-חושך. חג האורים נועד לגרש את החושך באור הכרת הטוב, במילה טובה ובהוקרה. במשך ימי החנוכה עוצרים את טלטלת החיים למספר רגעים, מתבוננים סביב, חושבים על ההווה ונזכרים ברגעים קטנים מהעבר. מפעילים את החושים וזוכרים את כל מה שיש לנו להכיר תודה עבורו. החיים עצמם הם לא דבר המובן מאליו. מקום עבודה, משפחה, זוגיות ובריאות. כל רגע הוא נס מיוחד כשלעצמו, אך לפעמים אנחנו שוכחים להגיד תודה. ברגע זה אפשר להגיד תודה למישהו ועל משהו או סתם לחבק ולאהוב. עלינו להודות ל-אלוקים על המתנות היפות בחיים שהוא מעניק לכל אחד ואחת מאיתנו בכל יום ובכל רגע.
לא לחינם נקבעה הלכות הדלקת נרות חנוכה כבית הלל שפסק בכל יום צריך להדליק נר וביום שאחריו להוסיף עוד אחד. דרכו של בית הלל היה להרבות בטוב, להוסיף אור. המלחמה בחושך, ברוע ובבדידות היא לא ידי תקיפה ישירה, אלא על ידי הוספת האמת, הוספת הטוב, הוספת השלום, הוספת הקדושה והוספת הארה.
