הרב אייל גריינר
ראש ישיבת ההסדר טפחות
לראות את הקולות – האם זה בכלל אפשרי?
“וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק”.
כדאי שנעצור פעם ונשאל כיצד ייתכן שכל העם “רואים את הקולות” – כיצד בכלל ניתן לראות קולות?
אפשרות אחת היא כמובן, שזהו נס מעבר להבנתנו. כשם שכל מעמד הר סיני הוא דבר שאיננו נתפס בצורה אנושית, כך גם ראיית הקולות.
למשל, ייתכן שבאמת ישנה אפשרות לראות קולות. אנו יודעים כיום שעל ידי קולות ניתן באמצעות אולטרסאונד לרשום צורה. ישנם גם מחקרים שהקולות יוצרים גלים מסוימים המסוגלים ליצור צורה.
אפשרות נוספת המוכרת כיום הינה תופעה הנקראת סינסתזיה ובעברית: ערבוב חושי הינה תופעה של מיזוג קוגניטיבי בין חושים שונים. שכיחות התופעה באוכלוסייה היא כ-4% (1 ל-23) ואין הבדל בשכיחות בין גברים לנשים. מתועדים יותר מ-50 סוגים שונים של סינסתזיה. למשל, בסינסתזיה גרפמה-צבע אותיות וספרות נתפסות כמלוות בחוויה של צבע (פוטיזם), בסוג אחר של סינסתזיה, מילים יכולות לגרום לתחושת טעם על הלשון. בסוג אחר, יחידות זמן, כגון שנים או חודשים, נחווים כממוקמים במיקום ספציפי וקבוע במרחב.
אפשרות אחרת שאבקש להציע כאן היא ההבנה שאולי “רואים” משמעותו איננה ראייה חושית אלא הבנה.
בפרשת ראה לדוגמא התורה אומרת: “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה”. כאשר שם ברור שאין מדובר במשמעות של ראייה, אלא של הבנה, ואולי גם אצלנו ביחס לקולות במעמד הר סיני, הבין עם ישראל את משמעות הקולות, ואת עוצמת ההתגלות שהיתה סביבו.
ואולי ייתכן להבין גם בדרך נוספת. כידוע ישנו הבדל בין חוש השמיעה לחוש הראיה. חוש הראיה הוא חוש ממשי, מציאותי. כאשר אדם רואה משהו, הרי שיש בכך משהו ברור ומוחלט, למרות שיש בכך גם משהו מוגבל, כי הראיה היא ראיית המציאות.
מאידך, כאשר אדם שומע דבר מסויים הרי שאין כאן בהכרח דבר מוחשי וברור. אדם שומע קולות, כאשר את המשמעות לקולות הוא מעניק אל פי הבנתו. למשל, אדם יודע שקולות מסוימים משמעותם היא מילה מסוימת, ואם כך, כשהוא שומע קול זה, הוא מדמיין מילה זו. אדם שומע כסא ממילא הוא מדמיין לעצמו כסא. כך גם לגבי קולות אחרים בטבע: אדם שומע ציוץ של ציפורים הרי שהוא מדמיין ציפורים.
בשמיעה, אדם יכול לדמיין גם דברים שהם מעבר למציאות. אדם יכול לדמיין דברים גבוהים, עמוקים ועליונים. דברים שאינם קיימים במציאות אלא רק במחשבה והבנה הפנימית. אמנם, דבר זה איננו מוחלט. הדמיון נותן עוצמה ומעוף, אך איננו מדויק כמו המציאות הנגלית לעיניים.
אדם שלא ראה הר געש, יכול לנסות לדמיין מהו הר געש, אבל לא יצליח לעולם להגיע לדמיון מוחלט. אדם שלא ראה עץ מסוים לא יכול לדמיין אותו בצורה מלאה.
במעמד הר סיני, עם ישראל הגיע למציאות שבה הוא היה מסוגל לראות את המציאות הפנימית. לראות בראייה מוחשית, את הצדדים הא-לקיים של המציאות. אותם צדדים שאי אפשר לראותם כי הם מעל המציאות, הצליח עם ישראל לראות במעמד הר סיני. עם ישראל לא היה צריך לדמיין את ההופעה האלקית, הוא ראה בצורה הברורה והישירה, כיצד מציאות ה’ היא הנמצאת בכל מקום בעולם, היא היוצרת את כל המציאות.
בהגדה של פסח אנו אומרים :”אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו”
לכאורה משפט זה תמוה. אמנם, ניתן להבין בכל הדיינו, שמשמעות העניין היא “דיינו להודות”. דהיינו שגם על כך יש להודות. אולם, מה המשמעות של עמידה לפני הר סיני, מבלי לקבל את התורה?
לאור דברינו יש להסביר, שיש משמעות לעצם העמידה לפני הר סיני. השפת אמת (תרל”ז, ד”ה
פנים בפנים”) מבאר שלמרגלות הר סיני קיבלנו את ההכנה, את הכוח הפנימי והנפשי לקבל את התורה.
גם אנחנו היום, יכולים וצריכים להמשיך את ראיית הקולות. ראיית הקולות, היא תנאי לקבלת התורה. הבנת המציאות הפנימית של העולם, של התורה. הבנה שהתורה היא מעבר למציאות, מאפשרת לנו ללמוד תורה לא כחכמה רגילה, אלא כדבר שעומד ביסוד כל העולם, כחפץ של הקב”ה, כדבר שהוא מנתב את המציאות שלנו, אך נובע מנקודה פנימית, הרבה מעבר למציאות המוחשית.
עם ישראל ראה את הקולות, ראה בצורה מוחשית את המציאות הפנימית, את מציאות ה’ בעולם. כעת, צריכים גם אנו לחוש, לדמיין ולהרגיש את אותו חזיון שראו אבותינו. מכוח אותו חזיון, גם אנו יכולים להגיע לעוצמת התגלות, לעוצמות פנימיות של חיים לאור ההכרה של מציאות ה’ בעולם. השפת אמת (תרל”ז, ד”ה בפסוק) כתב שלא כתוב “ראו” את הקולות, אלא “רואים”, והסביר: “פירוש, שכל מה שבני ישראל רואים ומשיגים בכל דור ודור – הכל מאותם הקולות!”.
קול ה’ מהדהד בעולם, ועלינו מוטלת החובה להקשיב ולשמוע, לחוש ולראות את המסר והשליחות שבה ה’ מוליך אותנו.
