לגרסת ה-PDF לחץ כאן
חלקו הראשון של ספר דברים עוסק רבות בעניין ארץ ישראל, לא בכדי כבר בתחילת הספר מוזכר חטא המרגלים, שלא על פי הסדר הכרונולוגי של השתלשלות האירועים, כדי לתת כיוון ברור לנאומו של משה רבנו לקראת הכניסה לארץ.
אך מכל הפרשות בספר דברים, הבולטת ביותר בהתייחסותה לארץ ישראל ולחיבתה , היא פרשת עקב. עניינה של ארץ ישראל מופיע בכמה מקומות בפרשה אך מודגש במיוחד ברצף הפסוקים הבא:
כִּ֚י ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר. אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ. אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת. וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־ה’ אֱ-לֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ. [דברים, ח, ז – י]
המפרשים עוסקים רבות בשבחה של ארץ ישראל כפי העלה מן הפסוקים האלה. בעושרה ובטובה של הארץ, בפירות המיוחדים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ועוד.
שבע פעמים הוזכרה המלה “ארץ” בארבעת הפסוקים הנ”ל [כפי שמעירים רבנו בחיי והספורנו בפירושם לפרשה ויעויין בדבריהם בדרך הפרשנית שנקטו]. ניתן להבין שמספר פעמים זה בא לרמוז ולציין את מעלתה של ארץ ישראל בהיותה ארץ טבעית וקדושה כאחד.
המספר שבע מציין את הקדושה הקיימת במעגל הטבעי שבעולם: מעגל השבוע בו מקודשת השבת, מעגל שבע שנות השמיטה בו השנה השביעית מקודשת, שבע השמיטות המרכיבות את שנות היובל, שבעת קני המנורה, שבע השבועות שבספירת העומר ועוד.
לחומר יש ששה מימדים [כמו בקוביה]. הממד השביעי הוא ה-“ממד שמעבר” – הצד הרוחני , שמסוגל להיות חלק מהטבע ולקדשו – כמו השבת ביחס לששת ימי המעשה וכמו הנשמה ביחס לגוף.
בפרשת מטות , בדיון שבין משה רבנו לבין בני גד ובני ראובן, על רצונם להישאר בעבר הירדן המזרחי, מדגיש משה שרק כשתיכבש הארץ “לפני ה'” יוכלו בני גד ובני ראובן להתיישב בנחלתם.
הביטוי “לפני ה'” ביחס לכיבוש ארץ ישראל מוזכר באותה פרשה שבע פעמים.
יתכן שעניין זה בא ללמדנו שייחודה של ארץ ישראל הוא בהיותה המקום בו ניתן לחיות לפני ה’, והמסוגלת להוות מרכז שמשפיע שפע רב על כל הארצות, עד שמקדושתה יכולות גם סביבות ארץ ישראל להתקדש [התיישבות שניים וחצי השבטים בעבר הירדן, כיבוש סוריא ע”י דוד המלך ומעמדה המיוחד].
אף בפסוקים דלעיל אנו מוצאים שש פעמים את המילה ‘ארץ’ ביחס לשבחה החומרי של הארץ. ואז בא הפסוק הרביעי ואומר:
“וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־ה’ אֱ-לֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ”
ברכת המזון היא המעניקה את המימד השביעי לארץ ישראל, בחינת קישור השמיים והארץ. לכן המקור לברכת המזון, שהיא חובת גברא ונוהגת בכל מקום בעולם, הוא דווקא בלב הפרשה שעוסקת בארץ ישראל.
עם הכניסה לארץ ישראל וכיבושה ע”י יהושע, עת תוקנה ברכת הארץ, ניתן היה להבין ולחוות מה עומק המשמעות של “אכלת ושבעת וברכת”.
זו פרשה ששליחי “תורה מציון” מייחלים לה כל השנה. פרשה בה ניתן באופן פשוט וטבעי לדבר עם קהילה על החשיבות של הקשר לציון, ועל היות ארץ ישראל מרכז א-לוקי העולמי המסוגל להשפיע ולהחיות לב פועם לכל היהודים בעולם.
ונסיים בפסוק נוסף מהמשך פרשתנו שמבטא את הקשר המיוחד שבין הקב”ה לארצו:
אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ה’ אֱ-לֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ, תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י ה’ אֱ-לֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה [דברים,יא,יב]
לתגובות: eyblum@gmail.com
