ראש כולל לשעבר בקליבלנד (תשנ”ח-תש”ס)
רב בית כנסת המרכזי נו”ש חיפה, אב”ד לדיני ממונות “ארץ חמדה” חיפה
ניתן לחלק את המכות לשלוש קבוצות על פי דברי רבי יהודה שהיה נותן בהם סימנים: דצ”ך עד”ש באח”ב.
שלש המכות הראשונות עוסקות במפגש עם האלוקות וההכרה במציאותו וגדלותו.
במכת הדם נאמר:
“בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י ה’…”
“וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי אֲנִ֣י ה’ בִּנְטֹתִ֥י אֶת יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם…”
במכת הצפרדע נאמר:
“לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי אֵ֖ין כַּה’ אֱלֹקינוּ”
במכת הכינים נאמר:
“וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹקים הִ֑וא…”
בשלש המכות הבאות המצרים מכירים את הנהגת ה’ בעולמו והשגחתו הייחודית על עם ישראל:
במכת הערוב נאמר:
“וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן … לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י ה’ בקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ”
במכת הדבר נאמר:
“וְהִפְלָ֣ה ה’ בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם…”
במכת השחין אנו נפרדים מהחרטומים:
“וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין ” [האלטרנטיבה הנסית להנהגת ה’ נעלמת]
ואז מגיעה מכת הברד, הפותחת את הקבוצה השלישית של המכות, מכות הסיום.
מכות הסיום כוחם בעוצמתם השוברת. אך מיוחדת בעוצמתה מכולן [מלבד מכת הבכורות] היא מכת הברד שבה נעמיק קצת.
על מכת הברד נאמר בהתראה:
“כִּ֣י בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל הָאָֽרֶץ”
ואכן, ניתן למצוא בה הנהגה אלוקית מיוחדת כפי שמעיד הפסוק:
“וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד…”
חז”ל בעיונם המדוקדק הגדירו שיש כאן תופעה יוצאת דופן בייחודה גם במסגרת מכות מצרים:
א”ר אדא …כך אש וברד מריבים זה לזה וכיון שראו מלחמתו של הקדוש ברוך הוא במצרים נאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס. [במדב”ר,יב]
בעניין ה-“נס בתוך נס” יש לחדד ולומר שבמכות מצרים ניתן למצוא שני סוגים של נס גלוי:
אך יותר מכל גודלה ויחודה של מכה זו בא לידי ביטוי בפסוק שמופיע לאחר שפרעה מבקש שתוסר ממנו מכת הברד אומר לו משה רבנו: “וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י ה’ אֱ-לֹקים”.
צירוף כזה של שמותיו של הקב”ה נמצא רק בפרקים הראשונים בספר בראשית, עת האדם היה בגן עדן.
לאחר הגירוש מגן עדן לא נקרא עוד הקב”ה לאורך כל התורה בצירוף של שני השמות הייחודיים ה’ וא-לוקים, המבטאים שיתוף של רחמים ודין [יעויין בחזקוני בראשית ,ד,א].
יוצא הדופן היחידי הוא בתגובת משה לבקשת פרעה לאחר מכת הברד.
מכה זו מסוגלת היתה להביא את האדם עלי אדמות להכרה הגבוהה ביותר של צירוף המידות האלוקיות . אך משה אומר לפרעה “יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י ה’ אֱלֹקים”. וזו תחילת הסוף.
שנזכה בימים אלו בהם יד ה’ מתגלה ביתר שאת בהיסטוריה, לזהות את מידת הרחמים שבתוך הדין.
לתגובות: eyblum@gmail.com
