הרב מנחם שריידר
מנהל ומייסד JLIC
מהררי קדם
סיפור בלק ובלעם הוא הפרשה היחידה בתורה מאז יציאת מצרים שקורה בלי שום התערבות של משה ובני ישראל. אולי בגלל זה הגמרא במסכת בבא בתרא יד: אומרת “משה כתב ספרו ופרשת בלעם”. הצורך לפרש שאף פרשת בלעם הוא תורת משה נובע מזה שאין למשה חלק כלל בעצם הסיפור.
הפסוק בספר יהושע כד:ט מתייחס למעשה בלק ובלעם בדרך חריפה ביותר – מלחמה. “ויקם בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל, וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם”. לא מצאנו שום מלחמה בין ישראל ומואב בתורה. כוונת יהושע, כפי שמסביר הרד”ק, היא שעצם הבאת בלעם לקלל את ישראל מהווה מעשה מלחמה. זה שבלעם לוחם בפיו ולא בחרבו אינו מוריד מתוקף הלוחמה שבפעולותיו. בלק בוחר ללחום בישראל דרך קללה. בלעם הוא צבאו. הקסם הוא נשקו.
ידוע שחלקו גדולי הראשונים במשמעות איסור הכישוף, הנחש, והקסם בתורה. הרמב”ם ראה בזה איסור לעסוק במעשים שאין בהם ממש, שכולו שקר וכזב. הרמב”ן ראה בכוח הכישוף כוח ריאלי שאסור לעסוק בו.
קשה להתייחס לפרשתינו בלי לקבל את הרושם שהכוח של בלעם הוא ריאלי, ולולא התערבותו של הקב”ה להפוך קללתו לברכה, היתה ממשות בקסמו.
נראה לראות את הפרשה מהמבט הבא:
העולם המערבי התפתח על פי יסודות המתמטיקה ומדידת הכמות. כל דרך שאינה עומדת במבחן הרציונליות והמדידה, פסולה וחסר משמעות. ברכות וקללות אינם חלק מהעולם האינטלקטואלי של המחשבה המערבית. כך התפתח עולם המחשבה, המדע, והרפואה, בעולם המערבי.
לא כן בעולם המזרחי, עולם הקדם. המזרח התפתח לא בכיוון ההוכחה המדעית, אלא בכיוון האינטואיציה. כל חכמת רפואתם לא ניתנת להבנה מדעית. האקופונקטורה שלה כנראה פועלת, למרות שעולם הרפואה לא מבין למה. האינטואיציה הביאה אותה אולי להשגים הרבה פחות מרשימים מאשר המדע המערבי, אבל בכל זאת במערב מרגישים שיש להם משהו שאין לנו, ואין לנו דרך להשיג את התובנה שלהם על פי דרכי המחקר של עולם המערבי.
הגבול וההבדל במבט המערבי בין עולם הטבע לבין העולם הרוחני הדתי הוא ברור. לא בא אף אחד עם המצאה חדשה וטוען שהפטנט שלו הוא ניסי, פלאי, ללא הסבר מדעי, אלא מעשי ה’. אדרבה, כל מהות המחקר הוא לגלות דרך טבעית לפיתוח העולם הגשמי ויישובו. הטכנולוגיה מתבססת במדע, ודרכי פעולתה פתוחים לכל מי שטורח להבין. אדם שכוחו ברוחניות עוסק במחשבה, השקפה, ומעשה, דרך נביאי ה’, והמוסר הטבעי. נסים הם פעם בדורות, וקורים רק דרך נבואה ממש.
לא כן חכמת המזרח. כיון שידיעתה בנויה על האינטואיציה והנסיון, ואין דרך מוצקת להוכיח דרכה, האפשרות להתבלבל בין מעשה הנובע מטבע העולם להתערבות ישירה של הקב”ה נגד הטבע, קלה מאד. דרכם של חלק מחכמי חכמת המזרח לטעון לעצמם כוחות אלוהיות בביצוע חכמתם הטבעי- קדמי, כשעל פי אמת אין פה אלא חכמת קדם מופעלת, בדרך הטבע שלהם. מסיבה זו, חכמת הקדם הפכה להיות יסוד גדול לעבודה זרה, בטענה שיש לכומרים שלהם, שהם חכמי קדם, כוח אלהי לשלוט בטבע.
בלעם היה גדול חכמי קדם בדרך חכמתם. השם “אלקים” של הקב”ה, דרכו מדבר ה’ עם בלעם בתחילת דרכו בפרשה, מאפיין את כחו של בלעם מבחינה טבעית, בלי שום שליטה מעבר לכוחות הטבע. רק כשבלעם משעבד עצמו לאלקים אחרי מפגשו עם המלאך במשעול הכרמים, מתחיל הוא לשמוע מאת השם בשמו המפורש. וכמובן, מתוך שעבוד זה, אין בדבריו אלא ברכת ישראל.
חכמת קדם הטבעית, המדמה עצמה על ידי כמה מחכמיהם כעל טבעית, לאו דוקא מוסרית. אדרבה. אלו החכמים הטוענים קשר ישיר עם כוחות אלוהיות בעולם רואים בעצמם למעלה מרסן המוסר. על פי טענתם שהם נביאי הכוחות האלוהיים, דבריהם אינם מוגבלים על ידי המוסר הטבעי, בדיוק כמו שהם טוענים בשקר שהם אינם מוגבלים על ידי כוחות הטבע. הם מוכנים לשבש את בריאת אלקים בעולם שברא, להכחיש פמלייא של מעלה, לשבש יחסים אישיים, לערב מינים לא מתאימים, לרצוח אנשים, ואף להרוג עם כולו, במיוחד עם ה’. “אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד.” (תהילים פג:ה).
הברכה האמיתית איננה ברשותם של בלעם, בלק, וחבריהם הקוסמים. “כי את אשר תברך מבורך, ואשר תאור יואר”, אינה אלא בתוך מגבלות בורא עולם. כוח הברכה האמיתית ניתנת לאברהם אבינו, עליו נאמר “ואברכה מברכיך, ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה.”
