הרב מאיר כ”ץ
(שליח לשעבר (מלבורן, תש”ס
מה באמת חשוב לנו? שייכות הפרשה לזמן
נהגו הדרשנים לקשר את פרשת השבוע לזמן בשנה בו נמצאים. דבר זה תואם את הוראת האדמו”ר הזקן “שיהודי צריך לחיות עם הפרשה”, דהיינו – למצוא את המסר העכשווי מתוך הפרשה, למצב בו הוא נמצא בעת. לכן ברור, שכשאנו עומדים בפתח ימים גורליים כמו ראש השנה ויום הכיפורים, יש בפרשות הקודמות להם הוראה והכנה אליהם. אך כל זה אינו נצרך לגבי פרשת כי תבוא, שכן לגביה יש הלכה מפורשת בגמרא מגילה – “תניא ר’ שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה” (מגילה ל”א:). יתירה מזאת מוסיף התוס’, ששבת כי תבוא תמיד תהיה שתי שבתות קודם ראש השנה, כדי להפסיק בין פורענות הקללות לראש השנה (תוס’ ד.ה. “קללות שבתורת כהנים”). את העניין בקריאת הקללות קודם ראש השנה, מסביר רבינו חננאל שם,- על מנת שתכלה שנה וקללותיה.
אמנם בפרשה יש עוד מספר עניינים מלבד הקללות, ובוודאי שאם הם מצויים בפרשה, הם כלולים בתקנה של עזרא שיש לקוראם קודם ראש השנה. אנו נעסוק בפרשיה קטנה המופיעה קודם הקללות, אשר הפסוקים המרכזיים בה הם, “את ד’ האמרת היום….ו-ד’ האמירך היום..” . מה הם אומרים וכיצד הם מהווים הכנה חשובה לראש השנה?עבודת תשובה או עבודה בעיניים
ישנה שאלה אותה רגילים לשאול בקשר לפעולתו של חודש אלול והימים הנוראים, והיא שאלה נוקבת וקשה – על מי אנחנו “עובדים” בעת שאנו מתחזקים ושבים בתשובה בחודש אלול? הרי לב כל אחד יודע מרת נפשו, כמה פעמים הוא כבר התחזק בשנים עברו קודם הימים הנוראים, והדברים החזיקו מעמד זמן קצר ביותר לאחר שהימים הקדושים חלפו. האם חס וחלילה זה משחק או טקס דתי, לומר שאני אשתנה, לנהוג כך מספר ימים ולאחר מכן לחזור להתנהגותי הרעה? האין זה דומה ל-“האומר אחטא ואשוב”? נכון שאיננו עושים זאת בכוונה, אך מה טעם יש לדברים, אם אנו יודעים שכך קורה בפועל? נראה כי אפשר למצוא את מטרת חודש אלול בפרשתנו.במה תלויה הברית
על הפסוק – “את ד’ האמרת היום להיות לך לא-לקים” הגמרא אומרת “אמר להם הקב”ה לישראל: אתם עשתוני חטיבה אחת בעולם, אמרתם שמע ישראל ד’ א-לקינו ד’ אחד…” (ברכות, ו’:).
מה פירוש המלה “האמרת”? רש”י כאן אומר: “אין להם עד מוכיח במקרא”, דהיינו – אין עוד מלה כזאת בתורה שנוכל ללמוד ממנה על פירושה, “ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלת לך מאלהי עובדי כוכבים להיות לך לא-לקים…”. אמנם רש”י על הגמרא בברכות מוסיף פרט נוסף בהבנת המלה – “מלשון חשיבות ושבח…”. ההבדלה וההפרשה שאנו מבדילים את הקב”ה מכל דבר אחר בעולם היא בחשיבות שאנו מחשיבים אותו. דבר זה תואם את פירוש הגמרא לפסוק זה – “אתם עשתוני חטיבה אחת בעולם” – החשבתם אותי מעל כל דבר אחר בעולם. כך אנו אומרים בכל יום בסוף שחרית – “אין כאלוקינו…מי כאלוקינו…”. כהקדמה לכריתת הברית על הברכות והקללות, אומר משה רבינו – “את ד’ האמרת היום”. הברית תלויה בדבר אחד – מי הכי חשוב בעיניך: האם זה הקב”ה או חס ושלום משהו אחר.לא הבטחות אלא הצהרת כוונות
מכאן התשובה לכל מטרת חודש אלול והימים הנוראים. לא נסתר מעיני הקב”ה, כפי שלא נסתר מעינינו, שבמשך השנה איננו מתנהגים כפי שצריך לנהוג יהודי, ששייך לעמו של הקב”ה. לצערנו, אנו יודעים שאיננו תמיד עומדים איתנים מול יצרנו, ומקיימים רק את רצון מלכנו, בורא עולם. גם בשנה הבאה מסתבר שלא תמיד נעמוד בניסיונות שיעמדו מולנו. אך בסיום השנה הנוכחית, ובפתיחתה של שנה חדשה, אנו עוסקים במשהו אחר. אנו לא מבטיחים לקב”ה הבטחות, אלא עוסקים ב”הצהרת כוונות”. מה באמת חשוב לנו בעולם? במה אנו מאמינים? למה אנו מייחלים? כל ההתחזקות בתורה, במצוות ובמעשים טובים בחודש זה היא אמירה ברורה לקב”ה ולעצמנו – “אין עוד מלבדו” ו-“את ד’ האמרת היום”. על דבר זה עומדת כל הברית ביננו לקב”ה. ע”י הצהרת כוונות כנה זו ניתן להתפלל כי הקב”ה יקיים בשנה זו את המשך הפסוקים “ו-ד’ האמירך היום להיות לו לעם סגלה…ולתתך עליון על כל הגוים… לתהילה ולשם ולתפארת…”.שנזכה!
אמנם בפרשה יש עוד מספר עניינים מלבד הקללות, ובוודאי שאם הם מצויים בפרשה, הם כלולים בתקנה של עזרא שיש לקוראם קודם ראש השנה. אנו נעסוק בפרשיה קטנה המופיעה קודם הקללות, אשר הפסוקים המרכזיים בה הם, “את ד’ האמרת היום….ו-ד’ האמירך היום..” . מה הם אומרים וכיצד הם מהווים הכנה חשובה לראש השנה?עבודת תשובה או עבודה בעיניים
ישנה שאלה אותה רגילים לשאול בקשר לפעולתו של חודש אלול והימים הנוראים, והיא שאלה נוקבת וקשה – על מי אנחנו “עובדים” בעת שאנו מתחזקים ושבים בתשובה בחודש אלול? הרי לב כל אחד יודע מרת נפשו, כמה פעמים הוא כבר התחזק בשנים עברו קודם הימים הנוראים, והדברים החזיקו מעמד זמן קצר ביותר לאחר שהימים הקדושים חלפו. האם חס וחלילה זה משחק או טקס דתי, לומר שאני אשתנה, לנהוג כך מספר ימים ולאחר מכן לחזור להתנהגותי הרעה? האין זה דומה ל-“האומר אחטא ואשוב”? נכון שאיננו עושים זאת בכוונה, אך מה טעם יש לדברים, אם אנו יודעים שכך קורה בפועל? נראה כי אפשר למצוא את מטרת חודש אלול בפרשתנו.במה תלויה הברית
על הפסוק – “את ד’ האמרת היום להיות לך לא-לקים” הגמרא אומרת “אמר להם הקב”ה לישראל: אתם עשתוני חטיבה אחת בעולם, אמרתם שמע ישראל ד’ א-לקינו ד’ אחד…” (ברכות, ו’:).
מה פירוש המלה “האמרת”? רש”י כאן אומר: “אין להם עד מוכיח במקרא”, דהיינו – אין עוד מלה כזאת בתורה שנוכל ללמוד ממנה על פירושה, “ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלת לך מאלהי עובדי כוכבים להיות לך לא-לקים…”. אמנם רש”י על הגמרא בברכות מוסיף פרט נוסף בהבנת המלה – “מלשון חשיבות ושבח…”. ההבדלה וההפרשה שאנו מבדילים את הקב”ה מכל דבר אחר בעולם היא בחשיבות שאנו מחשיבים אותו. דבר זה תואם את פירוש הגמרא לפסוק זה – “אתם עשתוני חטיבה אחת בעולם” – החשבתם אותי מעל כל דבר אחר בעולם. כך אנו אומרים בכל יום בסוף שחרית – “אין כאלוקינו…מי כאלוקינו…”. כהקדמה לכריתת הברית על הברכות והקללות, אומר משה רבינו – “את ד’ האמרת היום”. הברית תלויה בדבר אחד – מי הכי חשוב בעיניך: האם זה הקב”ה או חס ושלום משהו אחר.לא הבטחות אלא הצהרת כוונות
מכאן התשובה לכל מטרת חודש אלול והימים הנוראים. לא נסתר מעיני הקב”ה, כפי שלא נסתר מעינינו, שבמשך השנה איננו מתנהגים כפי שצריך לנהוג יהודי, ששייך לעמו של הקב”ה. לצערנו, אנו יודעים שאיננו תמיד עומדים איתנים מול יצרנו, ומקיימים רק את רצון מלכנו, בורא עולם. גם בשנה הבאה מסתבר שלא תמיד נעמוד בניסיונות שיעמדו מולנו. אך בסיום השנה הנוכחית, ובפתיחתה של שנה חדשה, אנו עוסקים במשהו אחר. אנו לא מבטיחים לקב”ה הבטחות, אלא עוסקים ב”הצהרת כוונות”. מה באמת חשוב לנו בעולם? במה אנו מאמינים? למה אנו מייחלים? כל ההתחזקות בתורה, במצוות ובמעשים טובים בחודש זה היא אמירה ברורה לקב”ה ולעצמנו – “אין עוד מלבדו” ו-“את ד’ האמרת היום”. על דבר זה עומדת כל הברית ביננו לקב”ה. ע”י הצהרת כוונות כנה זו ניתן להתפלל כי הקב”ה יקיים בשנה זו את המשך הפסוקים “ו-ד’ האמירך היום להיות לו לעם סגלה…ולתתך עליון על כל הגוים… לתהילה ולשם ולתפארת…”.שנזכה!
