הרב בנימין קראוס
ראש כולל לשעבר בפרת’ (תשס”ט – תשע”ב)
כיום מורה ומחנך בתכנית ‘נתיב’
אולם, אם נחזור לתחילת הפרשה הקודמת – פרשת שופטים, נראה שאזהרה זו כבר נאמרה בצורה מפורשת: “לא תטה משפט“(דברים טז, יט). לא רק שזה אותו ציווי, זה אפילו אותן מילים. מדוע התורה צריכה לחזור על איסור זה, באופן זהה, פעם נוספת?את הכפילות הזו מבאר רש““י על פי דברי הספרי:
לא תטה משפט גר יתום” – ועל העשיר כבר הוזהר (דברים טז) לא תטה משפט ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר לכך הזהיר ושנה עליו.
הספרי ובעקבותיו רש”י, מדייקים בהקשר של הציווי, כפי שמובא בכל אחד מהמקומות. לעומת האזהרה שבפרשת שופטים שנכתבת בצורה כללית, ולא מפרטת את מושא ההטייה שהשופט עלול להטות את משפטו, בפרשה שלנו ישנו פירוט לגבי מושא ההטייה – “גר יתום”. האזהרה שבפרשת שופטים שאינה מפורטת ממילא כוללת את כל סוגי האנשים שהשופט עלול להטות את דינם – עניים ועשירים, והחזרה בפרשה שלנו מתייחסת רק לחלק מתוך מי שהציווי בפרשת שופטים מתייחסת אליהם – היתום. היתום מייצג את החלקים החלשים שבחברה, והספרי מתייחס בהסבר שלו במינוח אחר לחלקים החלשים שבחברה – העני.
חזרה זו על הציווי לגבי העני, נובעת על פי הספרי, מכך שישנו חשש יותר גדול להטיית משפט במקרה של עני מאשר במקרה של עשיר. קיימת נטייה אנושית טבעית להתייחס באופן מפלה ומזלזל למי שחלש, ולא להתייחס לקשיים שלו באופן דומה לקשיים של מי שחזק בחברה. השופט באופן טבעי שייך לחלקים החזקים שבחברה, וזו קבוצת ההתייחסות שלו, והניכור לעני שלא נמצא לקבוצה שאליו הוא שייך, מצריכה הדגשת וחידוד האזהרה שלא להטות את המשפט. בכך התורה מבטאת את היחס הנכון והדאגה הנכונה כלפי הזולת, גם זה שנמצא בשולי החברה.
אולם מעבר לדאגה לעני – “לאחר”, שעלול להיפגע במצבים שונים של החיים, והצורך שלנו להיות רגישים אליו, התורה מלמדת אותנו גם לימוד גדול לגבינו – לגבי העולם הפנימי שלנו. השופטים שהם מהנבחרים ביותר בעם: אנשי חיל, יראי א-לוקים חכמים, נבונים, יכולים באופן טבעי להיות בטוחים שהם לא “יפלו” בהפליה של העני מול העשיר. בקלות הם יכולים לחוש שכמי שנבחרו מתוך תכונות של צדק ויושרה, ואמונים על דברים אלו, הם מעל לנטיות הטבעיות שמסיטים מהמסלול של צדק. אך התורה מלמדת אותנו שאין זה כך. אין מי שלא מושפע מנטיות טבעיות, וגישה המתעלמת מנטיות כאלו, סופה שתביא אותנו ליפול בדבר הזה. ההבניות החברתיות משפיעות על כל אחד ואחד, אפילו השופטים, ולכן צריך לדאוג לכך שזה לא ישפיע עלינו.
אך איך אפשר להתגבר על נטיות טבעיות שכאלו? איך אפשר להתגבר על נטיות טבעיות באופן כללי, שעלולות לעיתים להביא אותנו למקומות לא מוצלחים? אנחנו לא רוצים ולא צריכים לשלול את הנטיות האלו, שהרי הן במהותם חיוביות. התשובה לכך היא ביצירת מודעות לחולשות שלנו. כאשר אנחנו מודעים לחולשות שלנו, ולא מנסים לשכנע את עצמינו שהם לא קיימים, אז נוכל גם להתנהל בצורה שהם לא יובילו אותנו למקומות שבהן הן יפעלו באופן שלילי.
התורה בכך שחוזרת פעם שניה על האזהרה מהטיית המשפט, ומדגישה את האזהרה לגבי היתום – יוצרת את המודעות לחולשה זו, ובכך יוצרת את האפשרות שלא ליפול- שלא לבוא לידי הטיית המשפט. התורה מורה לכל אחד ואחד מאיתנו -ולא רק לשופטים, לשים לב ולהיות רגישים לחולשות הטבעיות שלנו. עצם מודעות זו, היא זו שמונעת מהנטיות הטבעיות שלנו להוליך אותנו למקומות שליליים.
לתגובות: bkrausz1@gmail.com
לדברי תורה נוספים על הפרשה לחץ כאן
