
פריאל רקובסקי
שליחה בטורונטו
פרשתנו עמוסה וגדושה בנושאים שונים ומגוונים, אך ברצוני להתמקד בקצרה ברגע ההכרזה על היורש של משה רבינו- יהושוע בן נון. התורה מספרת כך: ״יִפְקֹד ה׳ אלוקי הָרוּחֹת לְכׇל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה׳ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.״
עוד לפני שיהושוע בן נון ממונה למחליפו של משה רבינו, התורה מתארת את תכונות המנהיג הראוי, זה שיוביל את העם אל תוך כיבוש הארץ ויישובה. על המנהיג מוטל תפקיד כפול פנים: לצאת ולבוא לפני העם, ולצאת ולהביא את העם. נשאלת השאלה, מהן בדיוק תכונות אלו? ומה בדמותו של יהושוע מבטא את תכונות אלו?
גישה פרשנית אחת, מובאת הן אצל הנצי״ב והן אצל ר״י בכור שור, ובחלקה מבוססת על רש״י, מבינה את התפקיד הכפול כמשלים זה את זה. כך למשל כותב הנצי״ב: ״אשר יצא לפניהם״ – הוא בראש, ״ואשר יוציאם״ – יטריח גם לעשות סדרים איך יצאו ויבואו…״ הנצי״ב מסביר שהתכונות עליהן מדברת התורה, אותן צריך מנהיג העם לבטא, הן היכולת והרצון לעמוד בראש העם בצאתם למלחמה, להיות החץ שמוביל את המחנה לקראת כיבוש הארץ, ומצד שני להיות בעל יכולת אסטרטגית לתכנן את מהלכי המלחמה, את תוכניתה ולהוציא אותה לפועל. למעשה, על המנהיג להיות הן מאחורי הקלעים והן מלפני הקלעים.
גישה פרשנית קצת שונה מובאת אצל הרש״ר הירש. בדומה לנצי״ב, גם הרש״ר הירש רואה קשר בין שתי תכונות אלו, אך הוא מפרש אותם בצורה שונה. כך הוא כותב:
״יצא ובא לפני־״ מציין יותר מאשר סתם הנהגת החילות בצאתם למלחמה… נמצא ש״יצא ובא״ הוא ביטוי לפעילותו הכללית של האדם שהועמד בראש האומה. נמצא שהוא כולל בביטוי ״לצאת ולבא״ לא רק את היכולת הצבאית אלא את הכישרון הכללי לפעילות ציבורית מכל סוג. ״יצא״ מורה על יציאה לרשות הרבים, בניגוד ל״בא״ המורה על חזרה לרשות היחיד. יש צורך באיש ״אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם״. איש זה ״ילך לפני״ העם, ויהווה דוגמא עבורם, הן בחייו הציבוריים והן בחייו הפרטיים.״
הרש״ר הירש מסביר כי על המנהיג להוות דוגמא הן בחייו הציבוריים, והן בחייו הפרטיים. בשונה מעבודות אחרות, בהן ניתן לעשות הפרדה בין מה שאדם עושה בזמנו הפנוי לבין מה שהוא עושה בזמן העבודה, הרי שלמנהיג העם לא ניתנת פריבילגיה זו. פירוש זה מזכיר מאוד את אחת התכונות אותן מביאה הגמרא כקריטריון להיותו של אדם תלמיד חכם: ״אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם״ (יומא ע״ב:) מנהיגות, מסביר הרש״ר הירש, דורשת כנות ושקיפות- תכונה שביטא יהושוע בן נון יותר מכל כשעמד על עקרונותיו והתנגד (יחד עם חברו כלב בן יפונה) לתלונות שאר המרגלים על ארץ ישראל. יהושוע הדגים את כנותו, את העובדה שמה שהוא חושב הוא אומר ומה שהוא אומר הוא חושב, את היכולת להוות דוגמא אישית הן בעולם הפנימי-אישי שלו, והן בעולם החיצוני-ציבורי.
שנזכה למנהיגים מסוג זה גם היום.
שבת שלום
לתגובות: prielletordjman@gmail.com

