מתניה ידיד

מרצה במכללת אורות, אלקנה

“מי שטרח בערב הפסח..”
 

יותר מכל חג אחר, חג הפסח, הוא החג שמתכוננים אליו בכל המובנים, זמן רב ביותר. משפחות רבות מחמירות ומהדרות להתחיל את ההכנות לפסח אף יותר משלושים יום לפני החג כתקנת חכמים. לימוד ההלכות בבית הספר ובקהילות כמו האתגרים החדשים שמציב חג הפסח בנוגע למאכלים אשר זה מקרוב באו מעצים את אווירת ההכנה שאנו חווים לפני החג הקרב ובא. הכנה זו, שהפכה להיות מבחינות רבות כבר מנהג ישראל אשר אנו מתייחסים אליו בחרדת קודש יש לה יסוד גדול דווקא באופן מיוחד בחג הפסח.

באופן כללי, חז”ל ראו בהכשר המצווה ובהכנה לקראת המצווה חשיבות גדולה. הגמרא מביאה את הסיפור הידוע על רבי חייא שהחמיר באופן מיוחד בהכנה לקראת המצווה. הגמרא מספרת שעל מנת ללמד את ילדי ישראל תורה רבי חייא זרע זרעי פשתן, עשה מהפשתן רשתות, צד ברשתות צביים, האכיל את בשרם ליתומים, הכין מגילות של קלף מעורם של הצביים וכתב על אותם המגילות חמישה חומשי תורה. לאחר מכן הוא לקח את המגילות והלך למקום שאין בו מלמדי תינוקות, ולימד שם את התינוקות תורה. רבי חייא אמר שמעשיו גרמו לכך שלא תשכח תורה מישראל,  ועל כך מביאה הגמרא את דברי רבי “כמה גדולים מעשי חייא”
מדוע טרח רבי חייא לזרוע ולקצור ולבצע את כל התהליך בעצמו ולא סמך על הקיים? המהרש”א מבאר שכל מעשיו של רבי חייא היו לשם שמים בתכלית הטהרה מהתחלה ועד לתוצאה הסופית, ואם הוא לא היה צד צביים אלא קונה את הבהמה לצורך העור שלה, הרי שהייתה נכנסת גם כוונתו של המוכר שהיא לא לשם שמים, ולימוד התורה היה נפגם בכך. טהרת הכוונה וההכנה משפיעה על קיום וטוהר המצווה.

במאמר קדושת השבת של רבי צדוק הכהן מלובלין מתוארת ההכנה הנדרשת מהאדם על מנת לקבל את השפע מקדושת השבת והחג “וכל אחד כפי מדריגתו והשגתו וכפי הכנתו בימי החול לבוא אל הקודש, דמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. שאף על פי שהיום מעצמו קדוש לאדונינו מכל מקום אין האדם משיג קדושתו אלא כפי מה שהוא כלי מוכן לקבל ” ככל שהאדם מכין את עצמו יותר לקבל את השפע והקדושה כך יש להם על מה לחול. עומד אדם בבית הכנסת בשעת ברכת הכהנים ושומע את פסוקי הברכה “יברכך ה’ וישמרך” ככל שליבו פתוח לקבל את הברכה כך יש לה מקום לחול אך אם אדם אינו קשוב לברכה ואינו מעוניין בה, היכן היא תחול?

כך גם בקדושת החג. פסח הוא חג החירות, היווצרותו של עם, לידתם של ישראל ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כיצד יוכל לראות את עצמו כך אם לא יתכונן לזה? כיצד יכניס את עצמו בכלל ישראל אם לא ירד איתם למצרים, יתחיל בגנות, יעבוד את עבודת הפרך, יאכל את המרור ולאחר מכן יצא איתם מגלות לגאולה לגאולה? אין זו עבודה רק של ליל הסדר אלא הכנה גדולה לקראת המעמד של היציאה ממצרים. אדם שיודע שהוא עומד להיגאל מכין את עצמו לכך מנקה את עצמו ואת ביתו ומתכונן למעמד הגדול.

החגים נקראים “מועדי ה'”,  “אלה מועדי ה’…” מעניין שגם המשכן במדבר היה נקרא אוהל מועדלשון מפגש והתוועדות. המשכן היה מקום המפגש של אדם ואלוקים. כך גם החג והמועד הוא זמן המפגש של אדם ואלוקים. לכן בזמן המועדים היה מצווה לעלות לבית המקדש, להכפיל כביכול את כוח המפגש של אדם ואלוקים בזמן הנכון – המועד, שלושת הרגלים. ובמקום הנכון – אוהל מועד. המפגש הזה, ככל מפגש גדול, דורש הזמנה והכנה.

ההכנה למפגש המרגש והקרבה המיוחדת בשעת החגים של אדם לאלוקיו יחד עם משפחתו וחבריו מחזקת את הזהות הקהילתית שלו, מחברת אותו אל יהדותו ואל עמו, ומוציאה אותו מהמיצרים הפרטיים והכלליים אל עבר היעד של הגאולה השלימה בבניין הארץ וירושלים, בב”א.

לתגובות: ymatanya@gmail.com