unnamed

הרב זאב רונס
שליח לשעבר בממפיס (תשנ”ח)
כיום ר”מ בישיבת נתיב מאיר בירושלים

 

מסירות נפש
אחרי שה' צווה את משה ללמד את הכוהנים את תורת העולה, המנחה, האשם והשלמים, ה' מצווה את משה לקדש את הכוהנים ולהכינם לתחילת עבודתם במקדש. תהליך הכשרת הכוהנים לעבודה כלל בין היתר הלבשתם בבגדי כהונה, משיחת אהרן בשמן המשחה והזאה של דם האיל על תנוך אוזנם, ידם ורגלם הימנית. עיון מדוקדק בפסוקים (פרק ח, כ"ג-כ"ד) מלמד שמשה רבנו מזה את הדם קודם על אהרן ורק אחר שסיים לגמרי את ההזאה על אהרן הוא עובר להזות על בניו. דיוק זה הינו מעניין מכיוון שבספר שמות, בפרשת תצוה (פרק כ"ט, כ'-כ"א) ה' ציווה את משה  בפירוש  שבכל אבר עליו מזה, יתחיל קודם באהרן ורק אח"כ בבניו. מדוע א"כ משנה משה הסדר הדברים? מדוע אין משה מזה על תנוך אוזנו הימנית של אהרן ועובר מיד להזות על בניו? מדוע משה מסיים לחלוטין את ההזאה על אהרון ורק אז מזה על בניו?!

הנצי"ב בפירושו העמק דבר  (בפרשת תצוה שם) מסביר שבאמת מתחילה ה' התכוון שההזיה של כל אבר תתחיל באהרון, כשבניו באים מיד אחריו וזאת בכדי לחלוק כבוד לאהרון שהוא האבא של שאר הכוהנים  ומשום גילו המופלג יש להתחיל בו ולחלוק לו כבוד מיוחד. אך בין הציווי של ה' בפרשת תצוה לבין הביצוע של אותה ציווי בפרשת צו, קרה אירוע שהמחיש למשה שיש להתחיל ולהקדים את אהרון לא משום שהוא האבא והמבוגר שבכוהנים אלא משום שאהרון הוא בדרגה אחרת לגמרי מעל בניו.
לדעת הנצי"ב, האירוע שבין הציווי לביצוע שגרם לשינוי הוא חטא העגל המתואר בפרשת כי תשא (וזה שלא כפירושו של רש"י  שחטא העגל קדם לציווי המשכן, אלא ע"פ פשטן של כתובים). בזמן חטא העגל אהרן גילה התמסרות טוטאלית לעם ישראל והוא היה מוכן להקריב ולמסור את הכל עבורם.
כשאהרן ראה שהם רוצים לעשות עגל עמדו בפניו שתי אפשרויות: או שהוא מתנגד לעניין ומנסה לשכנעם להימנע ממנו או שהוא מצטרף אליהם. כשאהרון מבין שהם כל כך נחושים ושלא יצליח לשכנעם להימנע, הוא בוחר בטקטיקה אחרת. אהרון מחליט שאם הם בכל זאת יעשו עגל עדיף שהוא יהיה זה שיכין אותו וכך הוא יוכל לדחות את העניין. בהחלטתו זו אהרון מסתכן סיכון עצום. מצד אחד, אם הוא יצליח לדחות את עשיית העגל ובינתיים משה רבנו ירד מההר, הרי שהוא הציל את עם ישראל מעוון חמור. אך מצד שני, אם הוא לא יצליח לדחות אותם מספיק זמן והעגל ייעשה, הרי שלא רק שהם חטאו אלא שאהרן הכהן שותף עמם בעוון חמור זה. כידוע, משה אינו מגיע והעגל נעשה בעזרת אהרן. כשמשה רבנו ראה התנהגות זו של אהרן והוא מבין שהכול נבע מאהבת ישראל גדולה ורצון להצילם מהחטא, מבין משה שדרגתו של אהרן גבוהה מאד. משה רואה שהמסירות נפש של אהרן היא ללא גבול – בשביל טובתם של ישראל מוכן אהרון לא רק לוותר על מקומו בעולם הזה הגשמי אלא הוא מוכן אפילו לקחת חלק בדבר שיכול להוביל לעבירה חמורה כשהוא מבין שזהו הסיכוי היחיד האפשרי להציל אותם מהחטא. אהרון מוכן לוותר לא רק על העולם הזה שלו, אלא אפילו על העולם הבא.
בעקבות חטא העגל מבין משה את דרגתו הגבוהה של  אהרון, הוא מחליט לבטא רעיון זה ע"י כך שמזה תחילה על אהרון לגמרי בכל אבריו, ורק כשסיים עם אהרון, עבר להזות גם על הבנים.

משה מלמדנו כאן את חשיבות המסירות נפש עבור עם ישראל ועבור הדאגה לטובתם. בזכות מסירות הנפש של אהרון הוא זה שזכה להיבחר להיות כהן גדול.
כפי שאהרון מסר את הנפש ובזכות זה זכה לכהונה הגדולה, כך עם ישראל כולו מסר את נפשו להקב"ה ובזכות זה זכה להיגאל ממצרים. שהרי שאלו חז"ל (מדרש תהלים (בובר) מזמור קיד):
"באיזה זכות יצאו בני ישראל ממצרים? ר' יהודה אומר בזכות דם הפסח ודם המילה, שנאמר 'ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי' (יחזקאל יו ו)".
עם ישראל זכה לצאת ממצרים בזכות דם פסח ודם מילה. מהו הייחוד של שתי מצוות אלה? מדוע דווקא הם המצוות  שבזכותן יצאנו?

שמעתי  בשם החיד"א שאדם שחטא באבר מסוים צריך להשתמש באותו אבר לצורך מצווה וקדושה ובכך לתקן ולקדש אותו. החטא של עם ישראל במצרים היה חטא של עבודה זרה "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". עבודה זרה  לא חוטאים באבר מסוים אלא בכל עצמות האדם שמסיר עצמו משליטת הקב"ה ומוסר עצמו לעבודה זרה. הכפרה על כך צריכה להיות ע"י מסירות טוטאלית לה'.  ייחודם של שתי המצוות דם פסח ודם מילה הינה בכך ששתיהן מצוות של מסירות נפש. לדם פסח בני ישראל היו צריכים לקחת את השה, אלוהי מצרים, ולשוחטו לעיניהם כשהם יודעים שהמצרים ינסו למנוע זאת מהם בכל כוחם. שבת זו נקראת "שבת הגדול" על שם הנס הגדול שהיה שהמצרים לא הצליחו לפגוע ביהודים. אך היהודים שלא ידעו מראש שיהיה נס פעלו מתוך מסירות נפש כשקיימו את מצוות ה' ולקחו את השה. גם דם מילה  מסמל מסירות נפש שהרי בתנאים הבלתי סטריליים שהיו להם אז, ודאי שהייתה סכנה בביצוע ברית המילה. אך על אף הסכנות, עם ישראל היו מוכנים למסור את הנפש לקיום מצוות ה'. מסירות זו כיפרה על עוון העבודה זרה ובזכותה נגאלו ממצרים.

עבודת ה' שלימה ומושלמת מחייבת מסירות נפש להקב"ה בשמירת מצוותיו כדוגמת דם פסח ודם מילה וכן מסירות נפש עבור עם ישראל כדוגמת מסירותו של אהרון הכהן. בזכות שנתחזק במסירתנו עבור עמנו ותורתנו נזכה בע"ה בקרוב לגאולה השלמה ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".