גבי רייס
שליח לשעבר בקייפטאון (תשס”ב)
גבולות או מצרים
בפרשת השבוע מופיע ציווי או יותר נכון לומר
הגדרת גבולותיה של ארץ ישראל, “צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ”, ברצוני לשאול מדוע להגדיר את ארץ ישראל לגבולות? האם לכאורה הדבר אינו גורם לנו להימנע מלהתפתח למקומות אחרים? האם קיומנו כעם תלוי במיקום גיאוגרפי כזה או אחר?
על מנת לענות לשאלה זו, ברצוני לציין הבדל חשוב בין הדת היהודית לבין שאר הדתות. בעוד שאר הדתות כגון אסלאם או נצרות הינן דתות גלובאליות שמטרתן היא לנצר או לאסלאם את שאר העולם, דוגמא טובה לכך היא מסעות הצלב במאות העשירית והאחת עשרה, או תופעות מודרניות יותר של האסלאם הרדיקלי.
לעומתן, היהדות לא שמה לה למטרה את יהוד העולם כולו. להיפך – היהדות מבקשת להתכנס למקום אחד ואינה מנסה לכפות את הדת בכוח הזרוע. יתרה מכך, חלק מהמפרשים רואים את קיום המצוות כחובה רק בארץ ישראל ולא בשאר העולם. הרמב”ן בפירושו לתורה (ויקרא י“ח, כ“ה) מסביר: “ומן העניין הזה אמרו בספרי ואבדתם מהרה… אע”פ שאני מגלה אתכם וכו’ והנה הכתוב שאמר ואבדתם מהרה ושמתם את דברי וגו’ אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות (הכתובים בפסוק הבא) ופרשו בהן (בתפילין ומזוזות) כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה’…”,
וכן כתב הרשב”א בתשובה קלד: “שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו א-לוה. תשובה – לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ה’… והוא יתברך נקרא א-לוה הארץ, ומיוחדת לו לא לשרי מעלה… ועיקר מצוות התורה כולן בארץ הן עוד פי כמה מצוות אינן נהוגות כלל אלא בארץ כמו שאמרו במפורש הציבי לך ציונים”.
לפי דברי מפרשים אלו ואחרים אנו רואים שעיקר קיום המצוות בכלל הוא בארץ ישראל ואילו בחו”ל המצוות נועדו לתרגול, כדי שלא נגיע לארץ ולא נדע כיצד לקיים המצוות.
אך עדיין חשוב לזכור שהיהדות כן שמה לה למטרה לקדש שם שמיים בעולם ולהוות “אור לגויים”. אם כך, האם ההגדרה לגבולות אינה מגבילה אותנו במידה מסוימת?
לדעתי שימת הגבולות הזאת הינה הכרחית לקיומו של עם ישראל. הגדרת גבולותיה של ארץ ישראל נועדה ליסד את מלכות השם יתברך בעולם – “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, על מנת שעם ישראל יוכל להוות “אור לגויים” עליו ליסד ממלכה או שלטון שיהוו השראה לשאר אומות העולם כיצד יש להקים מדינה וכיצד יש לשלוט על פי אמות מידה ומוסר אלוקיים. תחימת ארץ ישראל לגבולותיה מציבה את העם היהודי בנקודה גיאוגרפית מדויקת בה הקב”ה בחר ליסד את מלכותו.
גם העובדה שהתורה בוחרת לתת את הציווי הזה בספר במדבר דווקא, משמעותית בעיני. התורה, כידוע, ניתנה במדבר סיני. מדבר הינו מקום שאינו קשור לגבול מסוים, המדבר פרוץ ובדרך כלל אינו מיושב. נתינת התורה במדבר באה לרמז על כך שהתורה היא מעל מקום כזה או אחר, לתורה יש ערך בכל מקום אליו ילכו היהודים, גם ארון ברית ה’ היה תמיד עם הבדים איתו נשאו אותו, זאת כדי לומר שלאן שצריך את ארון ברית ה’ לשם יקחו אותו, אך ציווי גבולות הארץ דווקא במדבר בא לומר, לדעתי, שישנו מקום ספציפי בו לקיום התורה והמצוות ישנו ערך מיוחד יותר משאר המקומות בעולם.
ברצוני להקביל את הדברים לנושא נוסף. אנו נמצאים בעיצומם של ימי בין המצרים. בימים אלו אנו אבלים על חורבן הבית והיציאה לגלות, בימים אלו אנו בוחנים את גבולותינו שלנו, ישנם 21 ימים מי“ז בתמוז עד לט’ באב, לעומת 21 ימים מראש השנה עד כ“א בתשרי, סוף חג הסוכות.
אלו מצד אחד ימי עלייה רוחנית גדולה, לעומת ימי בין המצרים שבהם לכאורה ישנה ירידה רוחנית גדולה. אכן יש לשאול האם אנו כעם לא מסוגלים לשמור על היכולת להיות במעלה רוחנית גדולה כל השנה בדיוק כמו בחגי תשרי.
לדעתי דווקא בתקופה זו באה גדולתו של עם ישראל לידי ביטוי יותר מכל תקופה אחרת בשנה – עם ישראל מסוגל להביט מעל התקופה הקשה הזאת ולראות את פעמי המשיח, כמו רבי עקיבא הרואה שועל שיוצא מבית קודשי הקודשים וצוחק. לתמיהה של החכמים האחרים הוא משיב, כשם שנתקיימו נבואות החורבן ככה בוודאי יתקיימו נבואות הנחמה והישועה. דווקא בתקופה הקשה הזאת עלינו לנסות לראות כיצד אנו מתרוממים ומתוך החורבן הגדול מצפים לנחמה, לגאולה קרובה ולשיבת כל עם ישראל לארצו, וכמאמר הנביא זכריה: “כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ”.
