הרב אביחי רונצקי
ראש הישיבה הגבוהה באיתמר
בימים אלה חזר משליחות יחד עם אשתו, בבית ‘לב יהודי’ שבדראמסללה, הודו
בפרשת מסעי אומרת התורה כך: “אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון”, בהמשך הפרשה מתוארים בנוסף למסעות, אף המקומות בהם חנו בני ישראל. והשאלה היא, מדוע קוראת התורה אף למקומות החניה בשם מסע ?
תשובה על כך שמעתי משתי מטיילות ברחבי הודו, אותן פגשתי בעת שליחותי בדראמסללה, ממנה שבתי אך לפני יומיים. שאלתי אותן “איך הטיול שלכן ? ” והן ענו “זה לא היה טיול, זה היה מסע” והסבירו את דבריהן כך: במהלך שהותנו הארוכה בארצות המזרח עשינו “טרקים” רבים אך גם שהינו זמן רב בכמה מקומות. לכל מה שעשינו אנחנו קוראות מסע, ולא טיול.
הסיבה לכך היא שיש קשיים גופניים של דרך קשה וארוכה, אך ישנם גם קשיים נפשיים, שהם אלו שבאים לידי ביטוי בחניות מהדרך. הן המשיכו והסבירו שבעת ההליכה כל מעיינך נתונים למאמץ הגופני מתוך רצון לסיים את הדרך הקשה במעלה ההר. ולאחר מכן כשמגיעים לפונדק הדרכים, מתפנה הדעת לחשוב על כל מה שחווינו ועל המשמעויות שיש במסעות אלו.
ישנם גם תסכולים לא פשוטים אצל חלק מהמטיילים, שהיו רגילים בחייהם בארץ לשגרת חיים של פעילות ענפה שמקיפה את מרבית שעות היממה, ואילו במסע בחו”ל ישנם ימים ארוכים של שהייה שנדמת כדריכה במקום באפס מעשה. כמו שאמר לי אחד המטיילים ששירת כקצין ביחידה מובחרת, והגיע אלינו לדראמסללה לאחר שהות של כחצי שנה בניו זילנד – “לגבי דידי, הכל היה טיול. אני אוהב נופים ומראות טבע. הקושי הגדול שלי היה המנטליות, בימים הארוכים בהם הייתי לבד בגסטהאוסים.
לכן לחניה גם כן יש מאפיינים של מסע. מפני שבזמן הזה מן הראוי לעסוק בסוגיות של החיים שחיינו עד עתה, ואלו שמונחים עתה לפתחינו לאחר השיבה לארץ. זהו הזמן המתאים לכך, מפני שאחר כך נשאבים לזרם החיים השוטפים של החברה, העבודה, לימודים, הקמת משפחה וכו‘.
לנו בבית בכפר באקסו שסמוך לדראמסללה, היו שיחות רבות סביב היממה בסוגיות הללו הנוגעות לפישרם של החיים בכלל, ואלו שמתייחסות לאנשים הרבים שהגיעו אלינו באופן אישי.
אכן הסבר נאה לקושיה שהצבנו בתחילת הדברים, ששמעתי מפי אותן מטיילות צעירות שפקדו את ביתנו בהודו.
