הרב נחום נרי’ה
ראש כולל, מקסיקו סיטי (תשס”ב-תשס”ג)
מתחילים מ”בראשית”
את ייעודו של העולם. מראש מקדם נסוכה הייתה המטרה. ללמדך: סוף מעשה של בורא העולם במחשבה תחילה. כך שנו רבותינו:בראשית ברא אלוקים.”שבעה דברים נבראו עד שנברא העולם… תורה המורה את הדרך בה נלך והמעשה הטוב והישר אשר נעשה. כיסא הכבוד השוכן בשמי השמים כיסא הכבוד… ובית המקדש… אבן השתיה המונחת בעמקי הר המוריה, היא יסוד העולם הם תשתיתו של עולם, בנייתו וקיומו. ‘אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי’. כולם חוברים יחדיו לחיבור בין שמים וארץ, בין היצור ליוצרו”.
חיבור זה מבהיר את עומקו של המסר שקבע הרמב”ם למיקומו של המזבח בבית המקדש: “המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם. במקדש נעקד יצחק אבינו… ומסורת ביד הכול שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח… הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח, ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן. ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא”.
(רמב”ם, הלכות בית הבחירה, פרק ב, הלכה א-ב).
בעקבות המדרש שרטט הרמב”ם את המקום שבו החלה עבודת ה’ של יציר כפיו של הקב”ה, האדם הראשון, ולממשיכיו בבניינו של עולם: נח ואברהם.
בדברי הרמב”ם מובלט מקום ההקרבה במזבח שבנה נח בצאתו מן התיבה. דבר מופלא: שריד המבול שתיבתו נחה בהרי אררט הצפוניים, עושה דרך ארוכה וקשה עם משפחתו וכל חיות התיבה הניצולים. כולם עולים לירושלים, להר המוריה.
לכאורה זריזים היו צריכים להקדים ולהודות מיד עם נס ההצלה. מדוע לא נבנה המזבח בהרי אררט, מקום ההצלה והיציאה מן התיבה? לחלופין, מדוע נעשה המסע עם כל הכבוּדה ולא הלך נח לבדו?
נראה שנח ודרי התיבה, שעלו הרים וירדו בקעות בגלי המבול השוצפים במשך שנה תמימה, היו עדים לחורבן עולם שאין לו זכות קיום מכיוון שאיבד את ייעודו ודרכו. הם למדו כי בריאה שאינה מכירה את בוראה, טוב לה שלא נבראה משנבראה. בהם בחר הקב”ה להתחלה חדשה. נח ובניו הם גרעין לבניין עולם חדש טהור, ישר ונאמן לייעוד האלוקי. יציאתם מד’ אמותיה של התיבה, מטילה עליהם אחריות לבנות את העולם מבראשית. המפתח מסור בידיהם ובעוצמתם הרוחנית של נח ומשפחתו. נח, המכיר את הבורא ומתהלך את האלוקים, הולך בדרכו של הבורא. ידוע ידע כי כדי לבנות עולם ולהחזיר עטרה לראשיתה חייב הוא להיבנות על היסודות האלוקיים האיתנים שהושתתו מראשית בריאתו של העולם. מאבן השתייה – המקום שבו נברא האדם, מקום יצירתו, דווקא משם יש להתחיל את הבריאה המחודשת.
לפעול עם א-ל יד ביד ניתן רק במקום שבו קיים גשר בין שמים וארץ, במקום שבו התגלה ויתגלה ויתקדש שם הא-ל לאנושות.
דרך חיים ואמונה עמוקה זו אינה יכולה להתקיים רק על ידי התנהגות אישית של נח. היא חייבת להיות נחלת כל יוצאי התיבה – בוני עולם חדש שצריך להתגלות באמונה ובמעשה, “שהכול נהיה בדברו ולכבודו”.
דרך אמונה זו פותחת ומלווה את עם ישראל ממצרים ועד הנה. בכניסתם לארץ, בברית הנכרתת בהר גריזים, מצינו “אתם נצבים כולכם לפני ה”’ – רק בהתייצבות שכוללת איש ואישה והמשפחה כולה, יוצאים לבניין עולם, לתקן עולם לקדשו, ולקדש את האנושות המתחדשת בכל אשר יעשה בבית ובשדה, בנטיעה, בבניין וביצירה, לתיקון עולם במלכות ש-די.
זהו פשר המסע מהרי אררט להר המוריה של נח והקרבת הקרבנות דווקא שם. הלימוד שלהם מבראשית בריאת העולם הפך להוראה לשעה, לדור ולעולם, בנוגע לדרך ולייעוד העולם שנח ובניו מיועדים לבנות מחדש.
כמו נח לאחר המבול, כך גם עם ישראל הנכנס לארץ ישראל מצוּוה להציב את היעד האלוקי, “לשכנו תדרשו ובאת שמה”, לעיניו ולדרכו. תחילת כיבוש ארץ כנען על ידי עם ישראל בהנהגת יהושע בן נון פותחת בברית מילה. אף אנו, בדור של אתחלתא דגאולה, השבים לציון ולתורת ארץ ישראל, עלינו להרחיב ולהגדיל את אורו של עולם היוצא מציון.
יהי ה’ אלוקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו, ומציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים.
חיבור זה מבהיר את עומקו של המסר שקבע הרמב”ם למיקומו של המזבח בבית המקדש: “המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם. במקדש נעקד יצחק אבינו… ומסורת ביד הכול שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח… הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח, ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן. ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא”.
(רמב”ם, הלכות בית הבחירה, פרק ב, הלכה א-ב).
בעקבות המדרש שרטט הרמב”ם את המקום שבו החלה עבודת ה’ של יציר כפיו של הקב”ה, האדם הראשון, ולממשיכיו בבניינו של עולם: נח ואברהם.
בדברי הרמב”ם מובלט מקום ההקרבה במזבח שבנה נח בצאתו מן התיבה. דבר מופלא: שריד המבול שתיבתו נחה בהרי אררט הצפוניים, עושה דרך ארוכה וקשה עם משפחתו וכל חיות התיבה הניצולים. כולם עולים לירושלים, להר המוריה.
לכאורה זריזים היו צריכים להקדים ולהודות מיד עם נס ההצלה. מדוע לא נבנה המזבח בהרי אררט, מקום ההצלה והיציאה מן התיבה? לחלופין, מדוע נעשה המסע עם כל הכבוּדה ולא הלך נח לבדו?
נראה שנח ודרי התיבה, שעלו הרים וירדו בקעות בגלי המבול השוצפים במשך שנה תמימה, היו עדים לחורבן עולם שאין לו זכות קיום מכיוון שאיבד את ייעודו ודרכו. הם למדו כי בריאה שאינה מכירה את בוראה, טוב לה שלא נבראה משנבראה. בהם בחר הקב”ה להתחלה חדשה. נח ובניו הם גרעין לבניין עולם חדש טהור, ישר ונאמן לייעוד האלוקי. יציאתם מד’ אמותיה של התיבה, מטילה עליהם אחריות לבנות את העולם מבראשית. המפתח מסור בידיהם ובעוצמתם הרוחנית של נח ומשפחתו. נח, המכיר את הבורא ומתהלך את האלוקים, הולך בדרכו של הבורא. ידוע ידע כי כדי לבנות עולם ולהחזיר עטרה לראשיתה חייב הוא להיבנות על היסודות האלוקיים האיתנים שהושתתו מראשית בריאתו של העולם. מאבן השתייה – המקום שבו נברא האדם, מקום יצירתו, דווקא משם יש להתחיל את הבריאה המחודשת.
לפעול עם א-ל יד ביד ניתן רק במקום שבו קיים גשר בין שמים וארץ, במקום שבו התגלה ויתגלה ויתקדש שם הא-ל לאנושות.
דרך חיים ואמונה עמוקה זו אינה יכולה להתקיים רק על ידי התנהגות אישית של נח. היא חייבת להיות נחלת כל יוצאי התיבה – בוני עולם חדש שצריך להתגלות באמונה ובמעשה, “שהכול נהיה בדברו ולכבודו”.
דרך אמונה זו פותחת ומלווה את עם ישראל ממצרים ועד הנה. בכניסתם לארץ, בברית הנכרתת בהר גריזים, מצינו “אתם נצבים כולכם לפני ה”’ – רק בהתייצבות שכוללת איש ואישה והמשפחה כולה, יוצאים לבניין עולם, לתקן עולם לקדשו, ולקדש את האנושות המתחדשת בכל אשר יעשה בבית ובשדה, בנטיעה, בבניין וביצירה, לתיקון עולם במלכות ש-די.
זהו פשר המסע מהרי אררט להר המוריה של נח והקרבת הקרבנות דווקא שם. הלימוד שלהם מבראשית בריאת העולם הפך להוראה לשעה, לדור ולעולם, בנוגע לדרך ולייעוד העולם שנח ובניו מיועדים לבנות מחדש.
כמו נח לאחר המבול, כך גם עם ישראל הנכנס לארץ ישראל מצוּוה להציב את היעד האלוקי, “לשכנו תדרשו ובאת שמה”, לעיניו ולדרכו. תחילת כיבוש ארץ כנען על ידי עם ישראל בהנהגת יהושע בן נון פותחת בברית מילה. אף אנו, בדור של אתחלתא דגאולה, השבים לציון ולתורת ארץ ישראל, עלינו להרחיב ולהגדיל את אורו של עולם היוצא מציון.
יהי ה’ אלוקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו, ומציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים.
