מתקומה לגבורה: מסר לימים אלה
הרב שמואל סלוטקי
שליח לשעבר (קליבלנד, תשנ”ה-תשנ”ז)
דיין בבית הדין לגיור של חיילים בקורס “נתיב”.
בימים אלו, ימים מיוחדים, ימי “מתקומה לגבורה”, אנחנו קוראים את דבר ה’ לאהרון שנאמר על ידי משה לאחר מות שני בני אהרון. אומר לו משה, “הוא אשר דיבר ה’ בקרובי אקדש”.
רשי, ועוד הרבה מהראשונים, מסבירים ש”בקרובי אקדש” הכוונה לאותם צדיקים הקרובים אל הקדוש ברוך הוא, אותם הוא לוקח אליו, למחיצתו.
אבל הרשב״ם, נכדו של רשי, לוקח כיוון אחר ומסביר ש”בקרובי אקדש” הכוונה שהכהן הגדול, אהרון, מתבקש, מצופה ממנו, להמשיך בעבודתו, עבודת הכהונה, להמשיך במעשיו היומיומיים, בעבודת ה’ שלו במשכן, למרות אבלו ולמרות הצער הגדול בו הוא שרוי, וזהו “בקרובי אקדש”, זהו קידוש ה’ שיש בחיי המעשה, בחיי היום-יום, על ידי המשך עבודתו של אהרון למרות השכול, למרות הצער ולמרות הכאב והפסוק מסיים, “וידום אהרון”.
יש פה אילמות, יש פה שהייה בכאב, אבל אהרון אכן ממשיך, אהרון עובד, הוא ממשיך לקדש שם שמיים במעשיו.השליחות של הדור שלנו
אנחנו חיים בימים הללו בתוך קבוצות של דור לתפארת. מאז אותו יום של שמחת תורה, בו הוכיחו מאות ואלפי גיבורים ישראלים שקפצו להגן על עם ישראל שנמצא בעוטף את המחויבות, את המסירות, את הערבות ההדדית, אנחנו רק הולכים ומשתבחים וצופים וחוזים יום-יום באותה מסירות של מתנדבים למילואים, שמתנדבים לעשות את עבודת הקודש למען תקומת עם ישראל ומדינת ישראל.
ימי הזיכרון הללו, בהם אנחנו זוכרים באופן יותר ממוקד את הכאב האישי, את החלל, את הפער והצער שקיימים במסגרת מעגלי השכול, ויחד עם זה אנחנו גם נבנים מתוך אותה עשייה, מתוך אותה שליחות, ובעיקר צריכים לקבל על עצמנו להמשיך באותה ערבות הדדית, באותה מסירות למען עם ישראל, כי היא המפתח להישארותנו כאן ולהמשך התפתחותה של האומה הישראלית במדינת ישראל.
רשי, ועוד הרבה מהראשונים, מסבירים ש”בקרובי אקדש” הכוונה לאותם צדיקים הקרובים אל הקדוש ברוך הוא, אותם הוא לוקח אליו, למחיצתו.
אבל הרשב״ם, נכדו של רשי, לוקח כיוון אחר ומסביר ש”בקרובי אקדש” הכוונה שהכהן הגדול, אהרון, מתבקש, מצופה ממנו, להמשיך בעבודתו, עבודת הכהונה, להמשיך במעשיו היומיומיים, בעבודת ה’ שלו במשכן, למרות אבלו ולמרות הצער הגדול בו הוא שרוי, וזהו “בקרובי אקדש”, זהו קידוש ה’ שיש בחיי המעשה, בחיי היום-יום, על ידי המשך עבודתו של אהרון למרות השכול, למרות הצער ולמרות הכאב והפסוק מסיים, “וידום אהרון”.
יש פה אילמות, יש פה שהייה בכאב, אבל אהרון אכן ממשיך, אהרון עובד, הוא ממשיך לקדש שם שמיים במעשיו.השליחות של הדור שלנו
אנחנו חיים בימים הללו בתוך קבוצות של דור לתפארת. מאז אותו יום של שמחת תורה, בו הוכיחו מאות ואלפי גיבורים ישראלים שקפצו להגן על עם ישראל שנמצא בעוטף את המחויבות, את המסירות, את הערבות ההדדית, אנחנו רק הולכים ומשתבחים וצופים וחוזים יום-יום באותה מסירות של מתנדבים למילואים, שמתנדבים לעשות את עבודת הקודש למען תקומת עם ישראל ומדינת ישראל.
ימי הזיכרון הללו, בהם אנחנו זוכרים באופן יותר ממוקד את הכאב האישי, את החלל, את הפער והצער שקיימים במסגרת מעגלי השכול, ויחד עם זה אנחנו גם נבנים מתוך אותה עשייה, מתוך אותה שליחות, ובעיקר צריכים לקבל על עצמנו להמשיך באותה ערבות הדדית, באותה מסירות למען עם ישראל, כי היא המפתח להישארותנו כאן ולהמשך התפתחותה של האומה הישראלית במדינת ישראל.
לתגובות: sslotki@gmail.com
