רונן נויבירט

הרב רונן נויבירט
לשעבר שליח מרכזי- צפון אמריקה מטעם בני עקיבא
כיום רב קהילת “אוהל ארי” ברעננה ומרבני ארגון “בית הלל”

 

 וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:

(ספר בראשית פרק יא )

הפסוקים שקראנו מתארים מציאות מאד פסטורלית, מציאות של שלום ואוירת אחדות שסוחפת את כל הארץ. גם הרצון של “וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:” הינו רצון המובן בהחלט. זהו ביטוי של יצר השרדות טבעי, המתעורר ביחוד לאחר דור המבול שלא שרד.

חלק גדול מהפרשנים מסביר שאנשי דור הפלגה היו אנשים גדולים, בניגוד לאנשי דור המבול שהיו מושחתים. וכך כותב השפת אמת: “דור המבול היו נמשכים רק אחר הגשמיות והגוף ולכן נאבדו לגמרי …ואילו דור הפלגה היו מתחכמין יותר מדאי“. הוכחה לגדלותם היחסית  היא עצם העובדה שאינם נענשים במוות אלא רק בהפרדה.
מהו אם כן חטאם הגדול?
חז”ל תיארו את עקרונות האחדות בדור זה  (מדרש הגדול י”א ג’) :  “אלו שהיו יורדים (מהמגדל) היו יורדים ברוח מערבית, ואלו שהיו מעלין את האבנים היו מעלים אותם ברוח מזרחית. ואם היה אדם נופל ומת אין משימין לבם עליו. ואם היתה לבנה נופלת היו בוכין ואומרים: אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה..”

ניתן אולי לראות את אנשי דור הפלגה כקומוניסטים הראשונים. הם יצרו שוויון ששחק עד עפר את זכויות הפרט. המטרה של המדינה קידשה את האמצעים וביטלה כל מושג שקשור בפרט. כל לבנה היתה חשובה בהרבה מכל אדם שמת.

אנשי דור הפלגה לא הסכימו שאף לא אחד מהם יחשוב אחרת או ידבר אחרת ממצע המפלגה היחידה שהיתה. מי שהלך נגד הזרם – נזרק ל”סיביר” דאז –  לכבשן האש.

כך יובן גם חששם של אנשי דור הפלגה – “פן נפוץ על פני כל הארץ”. מסביר זאת הנצי”ב מוולז’ין  ב”העמק דבר”: “חששם היה שלא יצאו בני אדם מדעה זו ויהיו במחשבה אחרת ועל כן היו משגיחים שלא יצא איש מיישוב שלהם. ומי שסר מדברים אחדים שבינהם – היה משפטו לשריפה כאשר עשו לאברהם אבינו.”

באופן דומה, שמעתי מפי הרב יעקב אריאל שליט”א, רבה הראשי של רמת גן, פירוש לפסוק “ותהי להם הלבנה לאבן”. לכל אבן יש גודל שונה ,צורה שונה ומשקל שונה. לכל אבן יש ייחודיות משלה.  הלבנים לעומת זאת, נראות זהות לחלוטין. לכולן גודל צורה ומשקל אחידים. “ותהי להם הלבנה לאבן” – לאנשי דור הפלגה היתה אחדות של לבנים. אחדות סינטטית, המושגת ע”י שחיקת ומחיקת הפרט. אמנם לא בזה מסתיימת הפרשה. בסופה יתגלה לנו הנתיב לתיקון החטא, ע”י הפרט היחיד שלא נשרף תחת מסך הברזל והצליח לברוח משם – אברהם אבינו.

זאת ועוד. כפי שהזכרנו בפשט הפסוקים המתארים את פרשת דור הפלגה, לא מוזכר חטא כלל. אפילו עונשם, עונש ההפרדה, אינו מתואר כעונש, אלא רק בלשון “סטרילית”: “ויפץ ה’ אותם משם ע”פ כל הארץ”. מה שכן מוזכר בפירוש בפסוקים הוא חששו, לכאורה, של הקב”ה מפני אותו הדור “וַיֹּאמֶר ה’ הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת”.

ממה חשש, לכאורה, הקב”ה? האם המלחמה שהכריזה ממלכת בבל על השמים מסכנת חלילה את שלטונו? ננסה להבין זאת ע”פ יסוד המחלוקת והשלום בתורת מרן הרב קוק זצ”ל.

אמרו חז”ל במסכת ברכות : “הרואה אוכלוסי ישראל אומר ‘ברוך חכם הרזים’, שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה” . ומסביר זאת הרב: לכל הדעות השונות באנושות ולכל המחלוקות יש תכלית א-לוקית – תוכנית מסובכת ומורכבת של “חכם הרזים”.

דווקא ע”י השוני שבין בני האדם, עתידים להתאחד כולם למטרה אחת, כל אחד על פי תכונותיו וכשרונותיו.

ומוסיף הרב ואומר:” ואילו היתה ידיעה לבני אדם בדבר השיווי הפנימי שלהם לא היה כל אחד מושך כל כך לחוגו בקנאה יתירה, והיתה הפרטיות מתבטלת, ומתוך ביטול הפרטיות לא היה חומר לבנות את הכלל “. כלומר: דוקא המחלוקת יוצרת דינמיקה והתפתחות בעולם. קנאת סופרים תרבה חכמה. כאשר כולם נאלצים לחשוב באופן זהה, כאשר הפרט נשחק – אין אמביציות, וממילא אין התקדמות והחברה דורכת במקום. דוקא המחלוקת היא זו שגורמת לי לגלות מי אני באמת ולמה אני לא הוא.

טעותם של אנשי דור הפלגה היתה, שניסו לדלג על שלב המחלוקת בדרכם להגיע אל השלום. הם כל כך רצו שלום עכשיו, עד שאבדו את הסבלנות לעבור גם דרך שלב המחלוקת, ולבסוף נשארו ללא כלום בידם. שלום אמיתי יכול לבא דוקא מתוך המחלוקת, דוקא מתוך הבירור, אך בשום אופן לא ע”י טשטוש ההבדלים או מחיקת הלאום מתעודת הזהות. ודאי  שאין הקב”ה חושש מאנשי דור הפלגה. הקב”ה נותן הזדמנות לאנושות לצאת מן המבוי הסתום אליו נקלעו. עונשם הוא חלוקתם לעמים שונים וללשונות שונות. מעתה, בעל כורחם יאלצו לחלוק, לפתח את כישרונותיהם המיוחדים ולתרום את תרומתם לבנין העולם.

כך גם מסביר הרב קוק בעין אי”ה, את דברי חז”ל על פרי החג בסוכות המתמעטין והולכין כנגד אומות העולם המתמעטין והולכין. הדברים תמוהים – האם יש לנו שאיפה, חלילה, לחיסול עולם – לאומות העולם שיתמעטו וילכו?!  הרי נבראנו לתקן עולם ולא לרוקנו ! כמובן שאין כאן שאיפה לחיסול כללי של אומות העולם. יש כאן שאיפה לשלום עולמי, לסדר עולמי חדש. אין כוונת חז”ל למיעוט במספרם של אומות העולם, אלא למיעוט בצביונות השונים, מיעוט בגבולות בין עמים. ” והנה לעומת התכלית שיש במגמתם של ישראל לחזות  בתיקון עולם במלכות שדי, ובהעשות כל הברואים אגודה אחת לחיי צדק באור ד’, מובן הדבר כי ריבוי הצביונות שבלאומים שגורם חלוקתם לעמים רבים, ילכו הלך והתמעט כל מה שיוסיף אור האמת וחיי הצדק להופיע, כי כל שיותר יתקרבו העמים לתכונת חיי התורה האלהית כן יתמעט פירודם הצביוני.”

ככל שיתקדמו יותר תהליכי גאולה בעולם, נחזה בתהליכים של גלובליזציה, תהליכים של נפילת חומות בין עמים ואיחוד יבשות שלמות. הגבולות השונים, המטבעות השונים יעלמו אט אט. לאחר שכל עם ימצה את יחודו ואת כשרונותיו, יבוא זמנם להתאחד. במקביל נחזה גם בשחזור של תסריט דור הפלגה, על לאומים שאוחדו בכח ומנסים להשתחרר ולגלות את צביונם האבוד.

וכך ניבא הנביא צפניה :”כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד“.

האחדות בדור הגאולה לא תהיה של טשטוש אלא של שפה ברורה, אחדות הבאה מבירורים. אחדות זו לא תביא חלילה למלחמה נגד ה’ , כבדור הפלגה, אלא למגמה של “כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים” . גם לעם ישראל יהיה מגדל שראשו בשמים – בית המקדש, אלא שבנין זה יביא את כולם לדעת את ה’ ולעבדו שכם אחד.