מיכאל שטיגליץ
שליח לשעבר בשיקגו (תשס”ז – תשס”ט)
ר”מ בישיבת סוסיא
ההתייצבות, הדין והתשובה
מספרים על ר’ לוי יצחק מברדיצ’ב, סנגורן של ישראל, שחיפש פעם בעל תפילה לבית המדרש שלו. באו מכל קצוות הארץ חזנים ובעלי תפילה ונכנסו ל”היבחן” אצל ר’ לוי יצחק. אחד אחד נכנסו לחדר הפנימי בבית המדרש ולמרבה הפלא כולם יצאו כלעומת שבאו. חזנים מומחים ובעלי תפילה ותיקים כולם כאחד נדחו על ידי ר’ לוי יצחק. הימים הנוראים מתקרבים ועוד אין מי שיעבור לפני התיבה בבית המדרש. והנה ערב סליחות ראשונות, מוצאי שבת קודש שבו יושב אליהו ועוסק בזכויותיהם של ישראל, נכנס יהודי אל בית המדרש ומבקש מהמשמש של ר’ לוי יצחק להכנס ליחידות עם הרב על מנת להציע עצמו כבעל תפילה. המשמש ממהר להכניסו לחדר הפנימי בבית המדרש בו ר’ לוי יצחק יושב ועוסק בתורה. ר’ לוי יצחק שואל את היהודי: “איפה התפללת עד היום?” והיהודי עונה לו: “במניין קטן בעיירה מסוימת”. אומר לו ר’ לוי יצחק: “נגן לפני את אחד החלקים בתפילתך”. והיהודי פותח את פיו ומתחיל לנגן. ניגון ועוד תפילה, פיוט ועוד שיר. אחרי כחצי שעה עוצר אותו ר’ לוי יצחק ושואל: “ר’ יהודי כל החזנים שהיו לפניך מנגינותיהם ולחניהם היו לחנים איטיים ומלאי יראה ואילו ניגוניך ולחניך הם מלאי שמחה וגיל. הכיצד?” היהודי הפשוט משפיל את עיניו לרגע וכשהוא מרים אותם עיניו בורקות והוא אומר לר’ לוי יצחק: “עבדו של המלך כשהוא עסוק בניקיון הארמון והוא מבין את חשיבות הניקיון הוא מזמר ניגונים שמחים במהלך עבודתו. כך אני כשאני עוסק בעבודת התפילה בימים הנוראים ומנקה את עוונותיהם של ישראל תחושתי היא תחושה של שמחה ואושר”. ר’ לוי יצחק קם ממקומו, חיבק את היהודי ואמר לו: “אתה תהיה החזן בבית מדרשי בשנה זו ובעזרת ד’ בשנים הבאות”.
ימים של תשובה באים עלינו, השופר כבר מהדהד בבתי הכנסת כחודש, יש בעם ישראל אלו שאף נמצאים במעגל של אמירת סליחות תקופה ארוכה. כולנו עוסקים בתשובה. השנה גם זכינו והאירועים שהחלו בחטיפת שלושת הנערים הי”ד והירצחם והמשיכו במבצע “צוק איתן” יש בהם סגולה לעורר אותנו לתשובה גדולה. את חידושו של מרן הראי”ה קוק זצ”ל שהתשובה אינה באה רק על חטאים מסוימים אלא היא תהליך בו האדם מתקרב יותר ויותר אל עצמיותו ומקורו, מכירים רבים וטובים, את המשמעות המעשית של החידוש הזה קשה לנו יותר להכיר ולהבין.
בפרשת השבוע הקרוב נקרא: “אתם ניצבים היום לפני ד’ אלוקיכם… כל איש ישראל” במדרש חז”ל שמופיע בספרי חסידות כתוב שהמילה ’היום‘ מכוונת אותנו לראש השנה. והפירוש הפשוט הוא שמשה רבנו באחרון ימיו (לפי דברי רש”י שם) רצה לתת לעם ישראל את התחושה של יום הדין ולהעיר את ליבם לעשיית תשובה לפני הכניסה לארץ ישראל.
האדמו”ר מסוכטשוב, בעל ה”שם משמואל” מביא את הדברים הבאים: “ועפ”י הדברים האלה יש ליתן טעם מה שאנו קוראים לעולם פרשת נצבים קודם ר”ה, דר”ה הוא התאספות הכלל כולו כמו שאמרו ז”ל (ר”ה ט”ז) אמרו לפני בר”ה מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, וכתיב (דברים ל”ג, ה’) ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו’. וזה זירוז לכל איש ואיש שיכון לבבו להיות ראוי להתאחד בכלל ישראל ולקיים (מל”ב ד’, י”ג) בתוך עמי אנכי יושבת כבזוה”ק (ח”ב מ”ד, ע”ב) והעצה לזה היא בקבלת עול מלכות שמים שלימה להיות נצב…:” (שם משמואל נצבים תרע”א ד”ה ועפ”י). לפי דבריו יש סגולה בדוקה לצאת זכאים בדין – ההתכללות וההתאחדות בכלל ישראל.
כשהנביא מספר לנו על המפגש בין אלישע הנביא והאישה השונמית, וכשאלישע שואל את האישה האם יש לה דבר לדבר אל המלך חז”ל מלמדים אותנו שאותו היום ראש השנה היה והאישה מבקשת מאלישע לא להיות נידונה כאישה פרטית אלא כחלק מכלל ישראל “בתוך עמי אנכי יושבת” מכאן למד השם משמואל שלשאלה איך ניתן להתייצב לפני ד’ ביום הדין התשובה היחידה היכולה להינתן היא במילה “כולכם”. כשאדם מכליל את עצמו בכלל ישראל והוא איננו עומד לבדו הוא מבין שעליו לפעול למען עם ישראל, או אז הוא יכול לעמוד מול הקב”ה ולצאת זכאי בדין.
זכינו במדינת ישראל בחודשים האחרונים לגילויי אחדות וכללות מדהימים, זכינו לראות אנשים יוצאים מפרטיותם וחייהם הצרים ומרימים את מבטם אל כלל ישראל ומוכנים לתת את כל היקר להם לשלומו ובטחונו. ימי הדין של תשע”ה הם ימים בהם אנו יכולים לבוא אל הקב”ה ולומר לו – אנחנו עומדים לפניך ככלל. וכשהאמירה היא כזו, היציאה כזכאים בדין היא מובטחת, וממילא כל עבודתנו בימים הבאים עלינו לטובה היא לנקות את ארמונו של המלך, לכבדו ולעבדו.
מתוך כך עבודה זו נעשית בשמחה ובטוב לבב, מתוך בטחון אמיתי בתשובה ובהשפעתה מתוך התאחדות בכלל ישראל ודבקות בד’.
באופן זה ודאי שנצא זכאים בדין ונכתב ונחתם לחיים טובים ארוכים ולשלום.
