הרוב קובע?
פרשת שלח
הרב אלדד זמיר

שליח לשעבר בקייפטאון תשנ“ח. מורה בכיר לגיור בקורס ”נתיב“


בדמוקרטיה, וכן בהלכה היהודית, הרוב קובע. על בית דין תמיד להיות מורכב ממספר אי זוגי של דיינים כדי שלא ייווצר מצב של חוסר הכרעה.

בניגוד או במקביל לכך, נציין שלפעמים הרוב כן טועה. מדוע לא פנה העם אחרי שני המרגלים הטובים, יהושע וכלב, במקום אחר הרוב? לכאורה, התשובה ברורה; הם היו המיעוט. 10 נגד 2 – ‘אין כוחות’, הרוב קובע.

אך באופן טרגי מתברר כי הם תמכו באנשים הלא נכונים והתוצאה הייתה “חופשה” ארוכה במדבר לאותו הדור וטרגדיה לכולנו עד היום הזה.
אז למרות שאנו מאמינים בתהליך הדמוקרטי, ברור שיש פעמים שהמיעוט צודק.

‘החפץ חיים’ נשאל פעם ע”י יהודי ציני מלומד: “הרב, האם אין התורה עצמה אומרת שעלינו לנהוג ע”פ הרוב? אז היום, כשרוב היהודים אינם דתיים, עליכם היהודים הדתיים לנהוג כפי שאנו נוהגים!”

החפץ חיים השיב בסיפור הבא:
“לא מזמן הזדמן לי לנסוע בכרכרה הביתה מביקור חשוב. בדרך, חילק הנהג כמויות נדיבות של וודקה לנוסעיו כדי לוודא שיהיו מרוצים ומאושרים. גם הנהג התכבד בעצמו ביותר וודקה ממה שהיה רצוי.
כשהגענו לפרשת דרכים מסוימת, נוצרה חוסר ווד(ק)אות לגבי הכיוון הנכון בו עלינו להמשיך. אני הייתי אחד מהנוסעים היחידים שלא היה בגילופין וידעתי ללא צל של ספק שעלינו להמשיך ימינה.
אז אני שואל אותך, ידידי, האם היה עלי לנהוג ע”פ הרוב? הם הרי היו שיכורים לבלי הכר ויכולת השיפוט שלהם הייתה לקויה לגמרי. ברוך ה’ שאני גברתי על הרוב”.

אין זה סוד שהשליחים, מתוקף תפקידם בקהילות, לעיתים קרובות צריכים להחזיק בעקרונות וערכים מסוימים כנגד כל הסיכויים, למרות העובדה שכולם סביבנו חושבים ומתנהגים אחרת.

לעיתים קרובות מדי במשך השליחות, הייתי תופס את עצמי אומר: “איזה אדם שחצן אני, איך אני מעז לחשוב שיש לי מונופול על האמת ושרק אני צודק מול כל ההורים בבית הספר ולפעמים, מול רוב אנשי הקהילה?”

או אז עניתי לעצמי: “אין לי בעצם ברירה משום שזו האמת על פי הבנתי ואין לזוז ממנה!”

לעיתים קרובות מדי, סולם הערכים ודרכי השיפוט של העולם פשוט מוטעים. לא משנה מהו יחסי הכוחות, כשמדובר על האמת, היושר ודרכי התורה, אנו נמשיך ללכת בדרך אליה יצאנו. אי אפשר להתכחש לעובדה העצובה שחלק נכבד מהעולם מצוי במצב המקביל לשכרות והשיפוט שלהם, לצערנו, לקוי.

היהודים מעולם לא שיחקו במשחק המספרים. תמיד היינו העם הקטן מכולם. אנו לא ידועים בגלל גודלנו אלא בזכות הערכים שאנו מיצגים.

יהי רצון שבעזרת ה’ נהיה אנשי עקרונות ורוח, שתהיה בנו הגבורה לעמוד בניגוד לדעות הרווחות, אפילו אם זה אומר להיות הקול הבודד בישימון. אחרת, יש חשש שלעולם לא נגיע ליעדנו…

שבת שלום,
אלדד.

לתגובות: eczamir@yahoo.com