“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה’ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה”.
רש”י מבאר את הסמיכות של פרשת הנשיאים לפרשת המנורה, וז”ל:
“למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב”ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות”
רש”י מצטט מדרש אשר מברר מה מקומה של פרשת המנורה בספר במדבר לאחר פרשת הנשיאים אשר חנכו את המשכן ,לכאורה מקומה של פרשה זו בספר ויקרא בה מסופר בעיקר על תורת הכהנים? עונה המדרש שחלשה דעתו של אהרון על כך שהנשיאים חנכו את המשכן והוא ושבטו לא, ולכן ניחמו בכך שהוא ושבטו מדליקים ומטיבים את הנרות.
שואל הרמב”ן על מדרש זה, והרי יכול היה לנחמו בדברים אחרים כגון עשיית הקטרת שרק הכהנים מותרים בה, כניסת הכהן הגדול ביום הכיפורים. עשיית הקרבנות, מדוע ניחמו דווקא בהטבת והדלקת הנרות?
עונה הרמב”ן: “וראיתי עוד ב’ילמדנו’ (תנחומא בהעלותך, ה) וכן במדרש רבה (טו, ו), אמר לו הקב”ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו – וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם…
עונה הרמב”ן הקב”ה ניחם את אהרון בכך שבניו עתידים לחנוך את המקדש בימי החנוכה על ידי נס פך השמן והדלקת המנורה, ומוסיף הרמב”ן שחנוכיה זו ימשיכו להדליקה גם לאחר החורבן, כאשר כבר לא יקריבו קרבנות ולא ידליקו את המנורה בגלל חורבן המקדש, עדיין מצוות הדלקת נר החנוכה תמשיך להתקיים.
ועדיין ישנה שאלה נוספת על המדרש המצוטט בדברי רש”י, כיצד יכול אדם כמו אהרון הידוע בתכונותיו כאוהב ישראל הדורש שלום, לקנא בנשיאים, הרי זה לא מתאים לאופיו.
אולי ניתן להסביר אחרת את מדרש חז”ל – חולשתו של אהרון לא נבעה מקנאה בחנוכת הנשיאים אלא מחשש כבד מה יקרה כאשר עם ישראל יחטא ,ולא ילך בדרך ה’ האם השכינה שעכשיו נגלתה במשכן תעזוב אותנו ועם ישראל חס וחלילה יעלם כמו עמים נוספים?
ועכשיו ברור במה ניחמו הקב”ה בהדלקת והטבת הנרות המסמלים על פי הרמב”ן את נס החנוכה -פך השמן הקטן שנמצא בין כל השמנים שטימאו היוונים, מרמז על נקודת הטהרה הפנימית של עם ישראל, לא ניתן להעלים אותה זה ניצחי. וזה יתמיד לדורות כל דור גם בגלות ימשיך להדליק את נרות החנוכה כסמל לטהרה הניצחית של עם ישראל ובכך ניחם ה’ את אהרון.
גם בשנה האחרונה התגלתה הטהרה הפנימית המופלאה של עם ישראל, ביום שמחת תורה יצאו אנשים רבים ביניהם ליאון בר הי”ד שיצא והציל את חיי ועוד אנשים רבים אחרים, וגילו את הכוח הפנימי של עם ישראל שכאשר אחים נמצאים בצרה למרות כל הוויכוחים הכל נשכח והסגולה הפנימית מתגלה בעוצמה ויוצאים לבקש את האחים.
חנוכה שמח ובעזרת השם נזכה לבשורות טובות כאשר אחינו החטופים יחזרו לבתיהם.
הרב יוסי אורים
