סוכות- האגד

בימים המועטים שבין יום כיפור לסוכות כולנו עסוקים בהכנות לקראת החג. מיד בצאת היום הקדוש בו היינו שקועים בתפילות, הגיגים ומחשבות על
העבר, תוך ניסיון לקבל החלטות חדשות לקראת השנה הקרובה, בטרם הצלחנו לעכל את ה”סעודה שאחרי הצום”, כבר הולכים ”מחיל אל חיל” –
מוציאים את מוטות הסוכה מהמחסן, ומזדרזים להקים את הסוכה. בימים הנותרים עד החג, בני הבית משתתפים בקישוטה ובעיצובה. כבר ביום
למחרת והולכים אל ”שוק ארבעת המינים” לבחור מינים מהודרים ויפים.
הגמרא במסכת סוכה )י”א:( לומדת את המקור להשתמש בארבעת מינים מהודרים מפסוק בשירת הים )שמות, ט”ו, ב'(:

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהּו – יש להתנאות לפני הקדוש ברוך במצוות
כלומר להשתדל לקיים את המצוות בנוי והדר )ההדר של האתרוג נלמד מפסוק המקור של האתרוג “פְִרי עֵץ הָדָר” )ויקרא, כ”ג, מ'((.
בהגיענו אל השוק בוחרים אתרוג שלם ויפה, לולב עם שדרה ישרה וארוכה, הדס ”משולש” )רוב ההדס בנוי כך שכל שלושה עלים יוצאים מהקנה
האמצעי באותו גובה(, וערבות שאינן קטומות )חתוכות בראשן(. באים הביתה עם ה”קניות”, ומתיישבים לאגוד אותם יחדיו )מחברים את הלולב להדסים
ולערבות(. מנסים ללמוד את משמעותו של החג ומצוותיו הרבים, במקביל, מתחילים להכין את סעודת החג המתקרבת ובאה. נראה, שזו תקופה
”עטופה” במצוות, יותר מכל תקופה אחרת בשנה.
ננסה לעמוד במאמר זה על משמעות מצוות ”אגוד” ונטילת ארבעת המינים יחדיו. לפני כן נסקור מספר הבדלים בין המינים:

“אגוד” מתבצע ע”י חיבור שלושת ההדסים מימין הלולב, ושתי הערבות משמאלו, ונוטלים אותו ביד ימין ואתרוג ביד שמאל.
הלולב, שכאמור נטול ריח אך מייצג את הטעם של התמרים המתוקים הגדלים על עץ זה. הטעם מסמל את התורה שהיא “מתוקה מדבש”, כמו גם את
הדברים “שמעבר לחיי יומיום” – הנושאים הקשורים ל”נשמתו של האדם”. בליטתו של הלולב מעל כולם )שדרתו של הלולב חייבת להיות גבוהה בעשרה
ס”מ מעל ההדסים והערבות(, רומזת לנו מהו ”מרכז החיים” הרצוי. אדם שכל מעיניו בחיי החומר, ולא ”עולה קצת” למעלה, לא עוסק בערכים, לא
משקיע מרצו גם בחשיבה ערכית ומוסרית, מעביר את חיו ללא “חיוניות נדרשת”.

מלילת עלי ההדס מייצרת ריח נעים ועסיסי, המייצג את ”המעשים הטובים” של האנושות. אין ספק שאת רוב היום, ברוב ימי השנה אנו ”מבלים”
ב”דברים הפשוטים” והרגילים של החיים: אכילה, עבודה, קניות וכדו’. נשתדל להפוך את אותם ”מעשים הרגילים” ל”מעשים טובים”. כיצד נעשה זאת?
נייחד כל מעשה שאפשר, להיות “מעשה חסד עם הזולת או בן המשפחה”. דוגמא: קניות בסופר לקראת שבת – אם נחשוב תוך כדי הקניות, כי אנו
עושים בזאת חסד עם בן/בת הזוג, או עם הילדים והאורחים שיגיעו לשבת – הפכנו ”מעשה פשוט” ל”מעשה טוב” וכן הלאה על זה הדרך. באופן זה
נהפוך את חיינו להיות טובים ושמחים יותר.

שלושת בדי ההדס, המין בעל הכמות הגדולה ביותר, מייצגים את ”המעשים הרגילים”, ומונחים דווקא בצדו הימני של הלולב )ימין מסמל תמיד את
הכיוון המרכזי יותר(.

לא פוסחים על שום כיוון בחיים. יש לעסוק גם בדברים שאין להם טעם ואף ריח אין להם. ישנן מטלות בחיים שאינם קשורות לזולת, אלא הן חובות
אישיות ”שהגוף שלנו דורש” כמו שינה, ”עשיית צרכים” וכדו’ פעולות שאנו מבצעים מתוך ”הכרח החיים”. שתי ערבות המונחות בצד השמאלי, הפחות
חשוב, מסמלות ומייצגות גם את הפן הזה.

ועתה, ללב ליבו של ארבעת המינים הלוא הוא האתרוג. פרי יפה ועסיסי, גם מתוק )מומלץ לטעום ריבת אתרוגים( וגם ריחני, גם מעוצב לתפארת וגם
צבוע בצבע מרהיב )צהוב בוהק, או ירקרק(. לא גדול מידי )חוץ מאתרוג התימני( ולא קטן מידי, נכנס בדיוק בתוככי כף ידנו ונראה ממש מושלם.
יד ימין מייצגת את החיים. החיבור בין כל המרכיבים אשר תוארו לעיל מהווה את פסיפס חיינו. ביד שמאל אנו בוחנים ומסתכלים על האידיאל. הלב,
ההוד והדר – זו השאיפה לשלמות ולמצוינות. זהו קו המטרה, אליו יש לשאוף, אליו יש לכוון את כל כוחותינו ומרצנו. אמנם אנו מחברים את ארבעת
המינים, אך מחלקים אותם לשתי ידיים. היד המעשית )ימין( והיד האידיאלית )שמאל(. החיים לצד האידיאל.

מהו המסר?
יישום החלוקה בין ארבעת המינים, ואיחודם לאגודה אחת, היא מטרתו ושאיפתו האופטימאלית של כל אחד ואחד מאתנו. לא לזלזל בדברים הקטנים
של החיים, גם אם אנחנו ממש לא תמיד מבצעים אותם. אם עוזרת בית, מסייעת לנו בתפקידים אלו, יש להתייחס אליה בכבוד והערכה הראויים. יש
אנשים שהם יותר ”הדסיים” )מעשיים(, לעומת אנשים שהם יותר ”לולביים”)רוחניים(, ויש לצערנו גם אנשים המייצגים את ה”ערבות” )לא מזה ולא
מזה( כשכ ל אחד לחוד, מהווה חוליה באוכלוסייה, אך השאיפה היא לאגוד ולחבר את כולם יחדיו. כאיש אחד בלב אחד, וכולם יחד צופים וכוספים אל
האתרוג המהודר.