משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע , ויהושע לזקנים ,וזקנים לנביאים , ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה (משנה, מסכת אבות, פרק א’ משנה א’)
משנה זו פותחת את מסכת אבות ובעצם, מתמצתת לנו את העברת המסורת של התורה שבכתב (מקרא) והתורה שבעל פה (משנה ותלמוד) מדור לדור. המקור הראשוני היה לימוד משה רבינו ב הר סיני אשר קיבל את התורה מפי הבורא בכבודו ובעצמו, ומייד מסרה לתלמידו המובהק יהושע, וממנו עברה לתלמידיו, וכן הלאה במשך כל הדורות עד לדור שלנו. זהו ”רצף תלמודי” לספרות הענפה ולמסורת רבת השנים אשר התפתחה במשך כל הדורות, ונלמדת בבתי מדרש רבים ברחבי העולם. המסורת מלמדת אותנו את עיקרי האמונה, את יסודות ההלכה ומהווה בעצם ספר יסוד לחוקי התורה ומדרשיה. במאמר זה נתמקד בהלכה בסיסית הקשורה לחג הסוכות הקרב ובא, אשר ניתן ”להגיע” אליה מתוך דרשה הלכתית של הפסוקים .
סוכה שאין לה שלש דפנות פסולה… (משנה, מסכת סוכה פרק א’ משנה א’)
המסכת העוסקת בדיני סוכה פותחת במקרים בהם הסוכה אינה עונה לכללים ההלכתיים, או אז – הסוכה פסולה. אחד המצבים הוא סוכה שמספר דפנותיה קטן מ שלש ובה נתמקד במאמר זה.
המשנה קובעת, שאמנם אין צורך בארבע דפנות לסוכה, אך אין לפחות מ שלש דפנות. הגמרא מוסיפה ומפרטת: … שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח. (סוכה ו’ עמוד ב”)
ישנה מחלוקת תנָאים (חכמי משנה) האם שלוש הדפנות של הסוכה חייבות להיות שלמות ומלאות. לפי דעת רוב החכמים מספיק שתהיינה שתי דפנות מלאות, ולגבי הדופן השלישית ניתן להסתפק ברוחב טֶ פח (10- ס”מ). רבי שמעון חולק וסובר שיש צורך בשלוש דפנות שלימות, והרביעית חייבת להיות ברוחב טפח. מקובל על כולם כי ניתן להסתפק ברוחב טפח בדופן ה”אחרונה”. [הלכה זו נקראת בלשון חכמים: ”הלכה למשה מסיני”]. נקודת המחלוקת היא האם הדופן ה”צרה” (רוחב טפח) הינה הדופן השלישית או הרביעית. מהו המקור לכל אחת מהדעות הנ”ל? מהם הכללים ההלכתיים עליהם נשענות כל אחת מהדעות הנ”ל? על כך נלמד במימרה הבא: רבנן סברי: יש אם למסורת, ורבי שמעון סבר: יש אם למקרא.
כדי להבין את מחלוקתם של חכמים ורבי שמעון, נצטט שני פסוקים מן התורה העוסקים במצוות סוכה:
.1 בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבּו שִׁבְעַּת יָמִים כָּל הָּאֶזְָרח בְיִשְָׁראֵל יֵשְׁבּו בַּסֻּכֹּת : (ויקרא פרק כ”ג פסוק מ”ב)
.2 לְמַּעַּן יֵדְעּו דֹֹּרתֵּיכֶם כִי בַּסֻּכֹות הֹושַׁבְתִׁי אֶת בְנֵי יִשְָׁראֵל בְהֹוצִיאִי אֹותָם מֵאֶֶרץ מִצְָריִם אֲנִי ה’ אֱֹלקֵיכֶם (שם מ”ג)
התורה מצווה לשבת בסוכות ומנמקת מדוע צריך לשבת בסוכות. המילה בסוכות מוזכרת בפסוקים אלו שלוש פעמים, פעמיים בכתיב חסר (ללא וו לאחר האות כ’) ופעם בכתיב מלא (עם וו). בפועל כולם מסכימים כי קוראים את שלושת המילים בתורה בלשון רבים, אך מצד הדרשה ההלכתית סוברים חכמים כי שתי הפעמים הראשונות נקראות בלשון יחיד – סכת, ורק הפעם השלישית נקראת בלשון רבים – סכֹּת. מבט זה נקרא בלשון התלמוד אֵ ם למסורת (אֵ ם מלשון חשיבות ועיקר). לעומת זאת, רבי שמעון סובר כי גם לפי “דרשה ההלכתית” שלושת המילים הללו זהות ונקרא ות בלשון רבים סכֹּת. ההתייחסות רק לפי אופן הקריאה ולא לפי ” המסורת”, נקראת בלשון התלמוד אֵ ם למקרא. לכן, חכמים הסוברים אֵ ם למסורת ”סופרים” בפסוקים הללו עד ארבע (פעמיים מילה בלשון יחיד = שתיים, ועוד מילה בלשון רבים = שתיים, ס”ה ארבע). ומכיוון שבכל מקרה התורה צריכה לציין את המצווה לשבת בסוכה, לכן, מורידים מתוך ספירת ארבע אחד, נשאר שלוש לדרשה. לעומתם, רבי שמעון סובר אֵ ם למקרא, לכן ”סופר” בפסוקים אלו עד שש (כל מילה בלשון רבים מייצגת שתיים, ס”ה שש). מורידים אחד לציין את המצווה לשבת בסוכה, נשאר ארבע. מכאן נובעת מחלוקת ההלכתית לגבי מספר דפנות כפי שלמדנו לעיל. כאמור אין מחלוקת איך כותבים את המילים בתורה, וגם כולם מסכימים כי שלושת המילים נקראות בפועל בלשון רבים, יש מחלוקת קצת קשה להבנה, כיצד דורשים את ההלכה. בכל מקרה, להלכה נפסק כחכמים על פי הכלל ”יחיד ורבים הלכה כרבים”, וניתן להסתפק בשלש דפנות. מחלוקת זו, האם “יש אם למקרא” או “יש אם למסורת” מוזכרת במקומות רבים בתלמוד.
נלמד הסבר מאוד מעניין של הרב מידן במאמרו על הנושא. טענת הרב מידן כי באמת כולם סוברים שיש משמעות הן לצורת הכתיבה והן לצורת הקריאה, הם חולקים בסוגיות השונות בשאלה האם נכון יותר ללכת אחר הכתיב או הקרי סביב הקשרים שונים בכל נושא ונושא. ביחס למחלוקת במילה סוכות, מסביר הרב מידן כי כל מקום בפסוקים המתייחס לסוכות אשר נבנו בידי אדם כתובה המילה בצורה חסרה, ואילו בפסוקים המתייחסים לקדוש ברוך הוא כתובה המילה בצורה מלאה. לאור זאת מסביר הרב מידן כי מחלוקת רבי שמעון וחכמים הינה ב הבנת “מטרת מצוות” הסוכה. רבי שמעון דורש שהסוכה תהיה “מכובדת” ודומה לענני כבוד ולכן יש צורך בארבע דפנות, וחכמים אומרים שזו אמורה להיות “סוכה אנושית” ולכן מספיקים שלוש דפנות.
מהו המסר?
למדנו היום סוגיה קשה להבנה והסבר חדשני ומעניין של הרב מידן. הזכרנו כי הלכה כחכמים המסתפקים בשלש דפנות, אך נפסק גם כי לכתחילה עדיף לבנות סוכה שלימה של ארבע דפנות. מכאן שתמיד כדאי לשאוף גבוה, לנסות לעשות את המקסימום, אך אם לא מסתדר, זה ממש בסדר וניתן להסתפק אף בפחות, העיקר שלא לסטות מן הכללים וההלכות הבסיסיות
