הרב משה אברמן
ראש כולל לשעבר בשיקגו (תשנ”ח – תשנ”ט)
כיום יועץ תורני לשליחים
“משנה. כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי.
גמ. דתנו רבנן: תשבו כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה.” (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כח עמוד ב)
ןכל זאת למה?
לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י ה’ אֱלֹהֵיכֶֽם: (ויקרא פרק כג, מג)אנו מצווים לשבת בסוכה על מנת להשריש בתודעתנו ובתודעת הדורות הבאים שהקב”ה הושיב את בני ישראל בסוכות בעת שהוציאם ממצרים אל המדבר. ראוי לשים לב לשני ביטויים בפסוק. התורה מדברת על “בהוציאי אותם מארץ מצרים” ולא על בשבתם במדבר או בלכתם במדבר. נקודת הייחוס היא יציאת מצרים. וכבר עמד על כך המדרש בתורת כהנים – “בהוציאי אותם מארץ מצרים – מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים” (ספרא אמור פרשה יב תחילת פרק יז). ביטוי שני בא בסיום הפסוק, ההכרזה “אני ה’ א-לוקיכם”, ללמדך שכל הזיכרון הזה הוא לבסס בנו את התודעה של מעשי הקב”ה.
מה באה התורה ללמדנו בהתמקדות על יציאת מצרים מול השהייה במדבר? בעת יציאתם של ישראל ממצרים מתרחשים שני דברים. מחד עם ישראל מתנתקים ממצרים ומתחילים לפתח את הזהות הלאומית הדתית העצמאית שלהם. התפתחות זו מגיעה לשיאה בעת מעמד הר סיני וקבלת התורה. בעת שעם ישראל נעשים “ממלכת כהנים וגוי קדוש”, עם של כהני ה’ המושרשים בעולם של קדושה ועבודת ה’.
אך מאידך ביוצאם ממצרים ישראל גם מתנתקים מחיי שפע ובטחון כלכליים. לא לשוא, בעתות משבר חוזרות ועולות הטענות של זכרנו את הדגה את הקישואים, “טוב לנו עבוד את מצרים” או “טוב לנו שוב מצרים” או סתם “טוב לנו במצרים”. למרות הקשיים, מצרים הציעה לישראל ביטחון ויציבות כלכלית.
הנהגת הקב”ה את ישראל בעת יציאתם ממצרים מלווה ומכוונת את התפתחותם הרוחנית. ולצד זאת היא מציעה תחליף לביטחון הכלכלי של מצרים בהמצאת כל צרכיהם של ישראל.
חג הסוכות משלב שתי מערכות חגים. מחד הוא המשלים ואולי מהווה השיא של שלושת הרגלים – “חג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה”. ומאידך האחרון שבחגי החודש השביעי הוא תשרי “בחמשה עשר יום לחודש השביעי”, “בחדש השביעי תחגו אותו”. החג נחוג ב-“תקופת השנה” שהוא מחד תחילת השנה אך גם בעוצמת השנה. המילה ‘תקופה’ יכולה להתפרש “בחזרת השנה, בתחילת השנה הבאה” כדברי רש”י לפסוק. אך אפשר גם לפרש ‘תקופת השנה’ מלשון תוקף חוזקה ועוצמה. שעת האסיף – האסיף הוא שעת תחושת עוצמה ותוקף.
ביושבנו בסוכה אנו נזכרים שבצאת ישראל ממצרים הקב”ה הושיב אותם בסוכות הוא אשר הנחה אותם והוא אשר סיפק צרכיהם. כך גם לדידנו אחרי הימים הנוראים אנו שואפים להמשיך את עוצמת האוירה הרוחנית של אותם ימים. הישיבה בסוכה מחדדת בליבנו שרק הדביקות בהנהגת הקב”ה יכולה להביא לידי שלמות רוחנית כזו. ומאידך בשעה שאנו אוספים את היבול ומרגישים ביטחון כלכלי באה הסוכה ומזכירה לנו שקיום כלכלי הוא במתנת ה’.
אולי זו היא נקודת המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי עקיבא אם “בסוכות הושבתי” הכוונה לענני הכבוד או לסוכות ממש[1]. לשניהם ודאי היו ענני כבוד ומאידך עם ישראל ישב במבנים כל שהם כפי ששומעים מבלעם “מה טובו אהליך יעקב”. השאלה היא מה המסר המרכזי שבאה הסוכה להטמיע? האם את ענני הכבוד, המסר של החודש השביעי, התודעה שדרכינו הרוחנית תלויה בקב”ה? או שמא את הסוכות הפיזית, את מסר חג האסיף, את תלותינו הכלכלית בו? ואם נרצה אולי את שניהם באה הישיבה בסוכה להזכיר לנו.
יהיה רצון שנזכה לחגוג את סוכות בשמחה ובישיבה משמעותית בסוכה.
