בפרשתנו אנו נתקלים באחד הסיפורים המפורסמים בתורה, סיפור עקידת יצחק. התורה מספרת לנו כי ה’, ע”מ לנסות את אברהם, ציווה אותו להקריב את בנו לקרבן לה’.
הסיפור ידוע ומפורסם אך נראה שהוא בעייתי מכמה בחינות:
-
הבעיה הראשונה היא למה ה’ צריך לנסות את אברהם. הרי ה’ הוא בוחן כליות ולב, ואין דבר נעלם ממנו. א”כ, הרי שהוא יודע האם אברהם הוא באמת עובד ה’ ואין צורך לנסות אותו!
-
הבעיה השניה היא בעיה מוסרית! כיצד יכול להיות שה’ מצווה את אברהם להקריב את בנו כקרבן, דבר שהוא איננו מוסרי, מה עוד שהתורה עצמה יוצאת נגד תופעה זו במקומות רבים?
המדרש אומר כי אברהם קיים את כל התורה כולה. כיצד ידע אברהם מה לעשות? הרי התורה עדיין לא ניתנה. אלא שהמדרש מסביר כי “כליותיו של אברהם היו יועצות”. הייתה לאברהם מין תחושה חזקה מאוד לפיה הוא ידע מהו רצון ה’. א”כ, לפי המדרש היתה התאמה בין רצון אברהם ותחושותיו לבין רצון ה’. סוג זה של עבודת ה’ הוא עבודה מאהבה ואכן אברהם נקרא “אברהם אוהבי”.
אברהם א”כ חשב כמו ה’. ברם, יש דבר אחד שחסר בה’ וא”א לו לאדם להגיע אליו ע”י הידמות לה’, וזה יראת שמים. לה’ אין יראת שמים. ה’ איננו מפחד וירא מעצמו. א”כ, אברהם שעבודת ה’ שלו היתה מבוססת על הידמות לה’ היה חסר את אותו אספקט של יראת שמים. אברהם מעולם לא עמד בפני סיטואציה בה הוא לא רצה לעשות את דבר ה’!
כאן, אנו יכולים להבין את מהות הנסיון. ה’ ציווה את אברהם להקריב את בנו, דבר שסותר את רצון ה’ וע”כ סותר גם הרגשתו של אברהם. אברהם הרגיש בכליותיו כי ה’ איננו רוצה שהוא יקריב את בנו, אך מצד שני הוא שמע את ה’ מצווה אותו שכן להקריב. כאן נבחנת יראת השמים של אברהם!
ה’ בוחן את יראת השמים של אברהם ואברהם עומד בנסיון. דבר ראשון בבוקר אברהם הולך בעצמו ומכין את החמור לקראת היציאה לדרך. הוא איננו מנסה להתעלם מציוויו של ה’ וגם אינו מנסה לערער עליו. אברהם הוא ירא שמים.
ברגע האחרון לפני שאברהם שוחט את בנו ה’ שולח מלאך לעצור אותו שכן, כפי שאמרנו, הקרבת אדם היא נגד רצונו של ה’. אברהם עוצר ולא שוחט את בנו, אבל הנסיון כבר נעשה. אברהם הראה את היותו לא רק אוהב ה’ אלא גם ירא שמים.
לאחר שמלאך ה’ עוצר את אברהם הוא עצמו מסביר לו את תכלית הנסיון:
“ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה” (בראשית כב, יב)
לפני הנסיון אברהם היה עובד ה’ מושלם, אבל מאהבה. ברם, עבודת ה’ איננה שלימה ללא הפן של יראת שמים. קיום דבר ה’ צריך להיות נעשה מתוך אהבה, אבל באותו הזמן צריכה להיות הנכונות לעשות את דבר ה’ מיראה – כמו אברהם.
