עידן רקובסקי
שליח בטורונטו

בפרשת שלח אנו נפגשים עם חקירה מעמיקה של מושג האחדות ותוצאותיה הפוטנציאליות, הן החיוביות והן השליליות. סיפור המרגלים שנשלחו לתור את ארץ ישראל חושף את הכוח העצום של האחדות, ומדגים כיצד היא יכולה להיות בונה והרסנית בהתאם למטרתה וכיוונה. האחדות בין עשרת המרגלים, מלבד כלב ויהושע, התאפיינה בפחד משותף ושלילה כלפי כניסה לארץ. אחדות שלילית זו הביאה להשלכות חמורות על כל עם ישראל, וגרמה לתקופה ממושכת של נדודים במדבר. האחדות הזו, המבוססת על תפיסה שלילית משותפת וחוסר אמונה, הובילה לעונש קולקטיבי, מה שמדגיש את האחריות הנלווית לכוח האחדות. במהלך הפרשה, אנו רואים את נושא האחדות במספר מקרים. המצוות הבאות לאחר מקרה המרגלים מופנות בצורת רבים, מה שמדגיש אחריות ופעולה קולקטיבית. בנוסף, בסיפור המקושש עצים בשבת, העם (המכונה “עדה”) מתואר כיישות אחת, “ויהיו בני ישראל במדבר” (במדבר טו:לב). הדבר שוב מדגיש את האספקט הקהילתי ואת הרעיון שהעם פועל כיחידה אחת. הגמרא מספקת מבט מעניין על סיפור זה, במיוחד בהקשר של המניין. הגמרא לומדת את המושג של מניין מהפסוק “עד מתי לעדה הרעה הזאת” (במדבר יד:כז). ההפניה לעשרת המרגלים כ”עדה” היא מבלבלת, לאור הקונוטציה השלילית. איך יכול דבר כל כך בסיסי וקדוש כמו מניין, שמייצג תפילה קהילתית, להילמד מפרשה שלילית כל כך?

כדי להבין זאת, עלינו להתעמק במהות האחדות. האחדות בעצמה היא כוח נייטרלי; ערכה נקבע לפי המטרה שהיא משרתת. האחדות השלילית של המרגלים מלמדת אותנו לקח חשוב על הפוטנציאל ההרסני כאשר הכוח הקולקטיבי מופנה כלפי פחד ואי ציות. לעומת זאת, המושג של מניין מייצג את הצורה האידיאלית של האחדות—עשרה אנשים המתכנסים לתפילה, תומכים זה בזה ויוצרים מרחב קדוש לנוכחות אלוקית. ההשוואה בין שתי צורות האחדות הללו מדגישה לימוד חשוב. מהדוגמה השלילית של המרגלים אנו לומדים את החשיבות של הכוונת האחדות שלנו למטרות חיוביות וקדושות. המניין מגלם את הניגוד המוחלט לאחדות המרגלים; הוא מאמץ קולקטיבי לקדושה, קהילה והרמה רוחנית. במניין, כל יחיד חשוב, תורם לתפילה הקולקטיבית ותומך זה בזה. לפיכך, הבחירה של הגמרא ללמוד את המניין מהמרגלים אינה מקרית. היא מדגישה שעלינו לבחור במודע את כיוון האחדות שלנו. על ידי לימוד מהאחדות השלילית של המרגלים, אנו מודרכים לטפח אחדות חיובית ובונה, כפי שמתבטא במניין. השינוי ממודל שלילי לחיובי מדגיש את האחריות שלנו כאשר אנו מתאחדים כקהילה.

לסיכום, פרשתנו מלמדת אותנו כי בעוד שהאחדות היא כוח עוצמתי, באחריותנו לוודא שהיא מכוונת למטרות חיוביות ובונות. בימים אלו שבו אנו מתפללים על אחדות בעם, דורשים ומקווים ליחד שבטי ישראל, עלינו לזכור שהשאיפה אינה רק באחדות עצמה, אלא בנסיבות שסביבן אנו מתאחדים. עלינו להתאחד סביב ערכים ופעולות המעלים ומחזקים את קהילתנו, ולא כאלו שחס ושלום מקטינים ומשפילים אותה.

לתגובות: idanr98@gmail.com