עין תחת עין…יד תחת יד – תשלום ממוני או עונש גופני? – תשע”ז

1. "מכה נפש בהמה ישלמנה… ואיש כי יתן מום בעמיתו… כן יעשה לו" – גזרה שווה (או הקש) הכאה-הכאה, כמו שבבהמה שניזוקה משלם לבעליה תשלום ממוני ("ישלמנה") הוא הדין במזיק לאדם.
2. "לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות" (במדבר לה לא) – להורג את הנפש אי אתה לוקח כופר, אך לחובל ראשי-איברים אתה מעניש בכופר = תשלום ממוני.
3. "כאשר יתן מום… ינתן בו" – דבר הניתן מיד ליד והוא ממון.

1. בדרשת חז"ל בעניין רציעת האוזן ליד הדלת ולא ליד המזוזה, שאלנו – אם כן, מה באה התורה לומר באזכור המזוזה?
   נענה על-פי דברי הגמרא בקידושין (כב:) – "אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחרות, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם". מכיוון שמשיחת דם קורבן הפסח הייתה על המשקוף והמזוזות, הרי שעוצמת ההרגשה של שלילת העבדות תתעצם בסמיכות הרציעה למזוזה. לכן אוזכרה המזוזה בפסוק, למרות שלהלכה רוצעים בדלת. ללמדך, שעליך להפנים יסוד זה של חובת העבדות לד', ושלילת העבדות לבשר ודם.
2. בעניין ארבעים מלקות, שאחז"ל דמלקין רק ל"ט מלקות. מדוע א"כ לא כתבה כן התורה בפירוש ? מצינו במדרש תנחומא (במדבר כג) "האדם הזה נוצר לארבעים יום, ועבר על התורה שניתנה למשה בארבעים יום, לכן ילקה ארבעים ויצא ידי עונשו". כלומר – הלוקה צריך להפנים הרגשה זו בשעת ההלקאה, ועל תכלית זו רמזה התורה בפשוטו של הכתוב.
3. בפרשת בא, נאמר במצוות תפילין – "והיו לטוטפות בין עיניך". בפשט הכתוב – בין העיניים ממש. אך חז"ל דרשו: "בין עיניך – זו גובה שבראש, או בין העינים ממש (בין גבות עיניו, רש"י) נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם למת, מה להלן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה, אף כאן בגובה של ראש…" אם כן מדוע לא כתבה התורה כן במפורש?
   נראה שהתורה רמזה לכך שעניינה של מצוות תפילין הינה בהעמקת יסודות האמונה, כגון: יציאת מצרים, ייחוד ד', המצוות ושכרן. על-ידי מצות תפילין, יהיו יסודות אלו תמיד לנגד עינינו, חודרים להכרתנו. ע"י כן יושפעו כל מעשינו מהמסרים הכתובים בפרשיות התפילין.
4. כך הוא בענין הפיגול. באה התורה ללמד שפגם במחשבתו של השוחט קרבנו, החושב לאכלו לאחר זמנו, חמור עוד יותר ממי שפוגם באופן מעשי ומאחר באמת זמן  האכילה. זאת מכיון שמחשבת המקריב היא הנדרשת ביותר להיות שלימה וטהורה, עוד יותר מהמעשה עצמו.

לסיכום – לימוד פשט הכתובים מאפשר הבנת רבדים נוספים במסרים הרוחניים שהתורה באה להורות לנו, ויש בהם לעיתים מסרים משלימים לדרשות ההלכתיות שנמסרו לנו בתושבע"פ.

תפילתנו שנזכה להבין בלימודנו את החותם ואת הנחתם, ועל ידי זה נפנים את המסרים העולים לנו מהפשט והדרש יחדיו !