הרב דרור ברמה, תשס”ד

בפרשת השבוע, שולח בלק שליחים אל בלעם להזמינו לקלל. ה’ אינו מרשה לבלעם ללכת ובצער הוא משיב את פני השליחים ריקם. בלק שולח שוב שליחים, ובלעם פונה שוב לה’ בבקשה ללכת. הדבר מעורר תמיהה, שהרי כבר הודיע לו האלקים :”לא תאר את העם כי ברוך הוא” ומדוע חושב בלק שיש טעם לשאול שוב, האם “לנדנד” לה’ זה עוזר? האם הוא מחליף את דעותיו מיום ליום?

ושאלה נוספת המצטרפת לכך – אם יודע בלעם שהעם ברוך, אפילו אם ילך, מה יועילו קללותיו?

לשאלה הראשונה מצאנו תשובה מעניינת בגמרא:

“אמר רב נחמן:, אפילו כלפי שמיא מהני. מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוף כתיב קום לך אתם.” (סנהדרין דף קה.)

וכפי שאומר זאת המדרש כאן, ‘בדרך שאדם רוצה לילך – מוליכין אותו’. חוצפה מועילות לפחות בטווח הקצר. עוצמתו של הרצון האנושי גדולה מאד, גם אם היא מופנית חלילה לרעה. העובדה שהקב”ה כביכול ‘נכנע’ ומשתף פעולה עם רצונו של האדם הינה חלק מהותי מהבחירה החופשית בעולם. אם כל רשע היה מייד נכשל, הפשע לא היה משתלם. לכן היצר הרע משלם במזומן, הטוב לעיתים משתלם בפריסת אשראי ארוכה.

המשך התפיסה הזו, נותן כח עצום למילים. יש כמה רמות של דיבור ושל האופנים בהם הוא פועל ומשנה את המציאות:

דיבור אינפורמטיבי – הדיבור נושא אינפורמציה. האינפורמציה נקלטת ומשתקללת במערכת ההחלטות של השומעים ובכך משנה את תגובותיהם והתנהגותם.

דיבור כריזמטי – הדיבור נושא רגשות, הנעות וסוגסטיות. השומעים מושפעים ומשנים את התנהגותם.

דיבור יוצר – המילים פועלות, לא השומעים. דיבור מסוג זה אינו זקוק כלל לשומעים. זהו האופן בו ברא האלקים את עולמו – “ויאמר אלקים יהי אור – ויהי אור”. לא היו שם שומעים! האור לא הקשיב ונהיה – הדיבור יצר אותו! “בעשרה מאמרות נברא העולם”.

אם התורה לא היתה מגלה לנו שיש דיבור כזה, לא היינו חולמים על קיומו.

לפי תפיסתם של חז”ל, נמסר כח זה במידה מסוימת גם לבני אדם. הגמרא במסכת בבא מציעא קו. דנה בדיני חכירה. הגמרא מתארת מקרה בו אדם החכיר לחבירו שדה ואמר לו לזרוע בו חיטים. החוכר שינה והחליט לזרוע שעורים.

באותה השנה, תקפה מגיפה את כל השדות וגם השדה החכור נפגע. בד”כ, החוכר והמחכיר מתחלקים ברווחים מהשדה, והשאלה אם כאן הם מתחלקים בהפסד, או שהמחכיר יכול לקבל פיצוי בגלל שהחוכר שינה מהמוסכם. לכאורה, ההפסד היה נגרם בכל מקרה, שהרי כל השדות נפגעו במחלה.

הגמרא מחדשת ואומרת, שהמחכיר יכול לטעון: אם היית זורע חיטים כמו שקבענו, החיטים לא היו נפגעות כי אני התפללתי על חיטים! לא ידעתי שאני צריך להתפלל על שעורים!

עז כוחו של הרצון, ורבות עוצמה הן המילים. לא רק להשפיע ולשכנע אלא גם ליצור ולקלקל. ידע בלעם את כוחן של מילים, ולמד על בשרו שכח זה לא מעצמו בא לו, אלא מהנפש החיה שבו, ממתנת שמיים. נזכה להיטיב להשתמש בכח אלקי זה שניתן בנו “וְתִגְזַר אוֹמֶרוְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר” (איוב כב’ כח)