חסידה פינצ‘וק
ראשת מדרשה במלבורן לשעבר (תשנ”ט-תשס”א)
כיום יועצת לשליחים בתורה מציון, מטפלת זוגית ומשפחתית, מחנכת ומרצה
על שחור לבן ומה שביניהם
"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו…ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך…" (תענית ד', ח').
מה הקשר בין שני ימים אלו הנראים כה מנוגדים באופיים?
הגמרא מבארת לנו את טיבו של ה"טוב" בימים אלו: "בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונים. אלא ט"ו באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה…אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל…א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר…עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר לאיזה שירצו יעלו…רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה…" (תענית ל' ע"ב).
מבחינה היסטורית חז"ל מייחסים מאורעות לאומיים שונים לט"ו באב, מאורעות שהמשותף להם הוא סופו של תהליך כואב של חטא, אשר לאחריו ישנם כפרה ותיקון המעוות.
בין אם היה זה צמצום הצווי שניתן לבנות צלפחד להתחתן רק עם בני שבטם לאותו הדור בלבד, או סיומו של חטא המרגלים שבעטיו נגזר המוות במדבר, סוף פרשת פילגש בגבעה שהוציאה את שבט בנימין מכלל עם ישראל לתקופת מה, סיומו של חטא ירבעם בן נבט והחזרת מושג העליה לרגל ומקומו של בית המקדש לכלל העם, או סוף הלנת מתי בר כוכבא בביתר והבאתם לקבורה.
יום הכיפורים, הינו שיאו וסופו של תהליך התשובה ברמה האישית. המאורעות המיוחסים לט"ו באב מהווים מעין יום כיפור לאומי.
בשני התאריכים מצויים שיא וסוף של תהליך כואב של חטא, קלון ומוות אשר לאחריהם באים תיקון ותשובה המאפשרים המשכיות ועתיד שונה כפרט או כאומה.
השמחה הלאומית בט"ו באב, נותבה לטקסים ומסורות שמטרתם יצירת זוגות בתוך עם ישראל, בניית משפחות חדשות, נדבכים נוספים בבניין האומה.
ואולי בהקשר זה בקשו חז"ל ללמדנו, כי בלעדי מושג התשובה, אשר היא למעשה שינוי והתחדשות תמידיים, בניין הזוגיות והמשפחה עלול לקרוס.
היכולת להיטיב ולהוסיף אהבה ורעות בתוך חיי הנישואין קשורה בראש ובראשונה ליישום מושג התשובה בתוך הבית פנימה.
בגדי הלבן השאולים אותם נהגו בנות ישראל ללבוש מהווים בעיניי מעין קו מנחה הרלוונטי גם לימינו בבחירת בן זוג . ה-"לבן" הינו התגלמות הפשטות ,והעובדה שהבגדים היו שאולים מעמידה את עניין הקניין והרכוש בפרופורציות הנכונות.
"ראה מה אתה בורר לך…" אומרות הנערות לחתנים המיועדים. כאשר המעטפה הינה לבנה ושאולה, ניתן להעמיק ולבחון את הקריטריונים האחרים הרלוונטיים והמשמעותיים יותר בבחירת בן הזוג הראוי והמתאים ביותר לבית אותו רוצים לבנות.
ניתן להמחיש את הקשר שבין מושג התשובה האישית והלאומית ומשמעותו לשני התאריכים הנ"ל תוך שימוש באנלוגיה מעולם החי.
לכל זברה תבנית פסים ייחודית לה כטביעת אצבע המאפיינת את האדם. כאשר הזברה ממליטה היא מקיפה את הסייח שנולד לה כדי שיצלם במוחו את תבנית הפסים שלה אשר אותה הוא קולט באופן מיידי וכך יוכל לזהותה בהמשך.
כולנו באים למסגרת של חיי נישואים עם "תבנית פסי זברה" אותה קיבלנו ופיתחנו במהלך חיינו מרגע הולדתנו: קולות, ריחות וטעמים, דפוסי התנהגות, נורמות וערכים אשר מעצבים את התנהגותנו ותגובותינו.
ט"ו באב הוא יום שיוחד למציאת שותפים לחיים ובניית משפחות ומהותו של יום הכיפורים היא התשובה האישית הנתפשת כחסד ורחמים ופותחת פתח למציאות טהורה ונקייה יותר: "לכן ברחמיך הרבים נתת לנו יום אחד בשנה, יום אדיר וקדוש יום הכיפורים הזה הבא עלינו לטובה, לשוב לפניך ולכפר על כל עוונותינו ולטהר אותנו מכל טומאותינו כמו שכתוב: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". [מתוך 'תפילה זכה'].
תשובה במערך הזוגי והמשפחתי כמוה כחסד גם כן. משמעות התשובה הינה צבירה של רגעים רבים ככל האפשר בהם איננו פועלים כאוטומט המבוסס על "תבנית פסי הזברה" הייחודית לנו, אלא מעזים לעצור ולבחון את אותם "פסים": האם הם נכונים ומתאימים לחיינו? לתקופה? לגיל? ולנסיבות החיים ?
לנו כבני אדם יש את היכולת להוסיף ולמחוק פסים, להרבות "לבן" ולקצר ב"שחור" ואולי יותר מכל –לפתח ולטפח את ה-'אפור' …
