הרב משה שפטר
ראש כולל לשעבר בוושינגטון (תשס”ב – תשס”ג)
כיום ר”מ בישיבת נתיב מאיר
על תכונותיו של מנהיג
כחלק מההכנות לכניסה לארץ ישראל בשנה הארבעים מופיעה בפרשתנו פרשית החלפת המנהיג. משה רבינו ביקש מהקב"ה:
"יפקד ה' א-לקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".
מהן תכונות המנהיג אותן מדגיש משה רבינו?
המפקד בראש – "לא כדרך שאחרים עושים שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף אלא כשם שעשה משה" (ספרי קלט). כשם שמשה הנהיג את העם במלחמת סיחון, כך הוא מצפה ממנהיגי העם בעתיד. ואכן, כך עשו יהושע, פנחס ודוד. רש"י על בסיס הספרי מדגיש: "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחים את חיילותיהם למלחמה".
רש"ר הירש מדגיש שהדברים אינם אמורים רק בהנהגת המלחמה:
"מצאנו ביהושע (י"ד, י"א) שכלב מבחין בבהירות בין "מלחמה" לבין "לצאת ולבא", שהרי הוא אומר: "ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבא". נמצא שהוא כולל בלשון "לצאת ולבא" לא רק את סגולת איש החיל במלחמה אלא את הכשרון הכללי לפעילות ציבורית מכל סוג. הוראת "יצא" היא: לעבור לרשות הרבים, בניגוד ל"בא" המורה על חזרה לרשות היחיד. יש צורך באיש אשר – יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. איש זה יעבור לפני העם ויהיה להם מופת בחייו הציבוריים והפרטיים".
המנהיג צריך להיות מסוגל להנהיג את הצבא אך גם את מגוון האתגרים העומדים בפניו בחיים הציבוריים. מנהיג חייב "לצאת" לחיים הציבוריים ו"לבוא" לחיים הפרטיים ובשניהם לשמש מופת.
הדרך של המנהיג להניע את העם לפעולה היא באמצעות הדוגמא האישית. מנהיג שיצא ויבוא יוכל להוציא ולהביא.
בעצם המופת שהוא יציג לפניהם וגם בכוח השפעתו הכללית הוא יביא לידי כך שאף הם יקיימו את כל התפקידים הציבוריים והפרטיים תוך נאמנות לחובה (רש"ר הירש).
כל מי ששואף להנהיג ציבור צריך לראות בדוגמא האישית בסיס ליכולתו להנהיג ציבור. כציבור, חובה עלינו לדרוש ממנהיגינו לעמוד בסטנדרטים גבוהים של הנהגה ובראשם הדוגמא האישית
