עמלה של תורה – תשע”ז

עמלה של תורה

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כו, ג). וברש"י שם: "שתהיו עמלים בתורה" .

פרשת בהר מסתיימת במילים "…אני ה' ". ואז מתחילה הפרשה הבאה במילים:
 "אם בחוקותי…", מתי אני ה'? כאשר בחוקתי תלכו. חז"ל מלמדים אותנו בלימוד התורה שהעמל בלימוד אינו חומרא או תוספת מעבר ללימוד הרגיל, אלא הוא עצם לימוד התורה, ובכדי לקנות/לזכות בתורה חייב אדם לעמול בה, ורק מתוך יגיעה ועמל יוכל להשיגה.

מנהג נפוץ הוא בימים אלו שבין פסח לשבועות לקרוא פרק ממסכת אבות, בכל שבוע פרק. לימדונו חז"ל: "לפום צערא אגרא" (פרקי אבות ה' משנה כג') – שלפי גודל המאמץ והצער כך גודל השכר. ביהדות, אין קשר הכרחי בין המאמץ לתוצאה. אבל מה שקובע זה המאמץ והעמל – ולא השגת המטרה! זאת כיוון שהכל בידי שמיים וכל תוצאה ככל שתהיה, נתונה לשיקול דעתו של הקב"ה. בעולמנו קשה מאוד לתת ציון למאמץ, אלא לפי התוצאה ולכן אנו נוטים להתעלם מערך העמל. אבל ערכו האמיתי של אדם אינו נמדד בהתבסס על הצלחתו החיצונית, כיוון שלעולם איננו יכולים לדעת מהן הנסיבות עמן היה עליו להתמודד כדי להגיע לאן שהגיע.

כן כתב הרמב"ם בפירושו למשנה במסכת אבות (פרק ה', משנה כג): "כי החכמה הנקנית בלא טורח ועמל, אין לה קיום ואין לאדם תועלת בה".
רמז מאגדת חז"ל שמן השמים מלמדים לאדם שתורה שאינה נקנית בעמל אינה חשובה: הגמ' מספרת שהתינוק במעי אמו מלמדים אותו את כל התורה כולה, וכיון שיוצא לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכיחו את כל התורה. ושואל ר' ישראל מסלנטר: אם משכיחים אותו מדוע לימדוהו? אלא מן השמים רוצים שהאדם בעמלו יקנה את כל התורה מחדש, כי אין ערך לתורה אם האדם מקבל אותה במתנה.
וכך מסביר בעל תוס' יו"ט את המשנה באבות (פרק ד', משנה י'): "אם עמלת בתורה נותנים לך שכר הרבה". לא נאמר אם למדת… משמע שהשכר שאדם מקבל הוא על העמל והטורח ולא לפי רוב הלימוד.

ע"פ רעיון זה מסביר החפץ חיים את מאמר הגמרא: "ביציאתו מבית המדרש אומר: "אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר". (ברכות כח:)
שואל החפץ חיים – וכי האומנים העמלים במלאכתם אינם מקבלים שכר על עבודתם? אלא שכרו של כל אומן הוא לפי המלאכה שהוא עשה, שאם עשה כלי – אפילו טרח בו הרבה אין משלמים לו על הטרחה אלא לפי ערך הכלי. לא כן בלימוד התורה, ששכרו של הלומד נקבע לפי יגיעתו, כמו שנאמר לעיל "לפום צערא אגרא". וזהו הפירוש 'אני עמל ומקבל שכר' – על העמל של התורה אע"פ שההספק בלימוד אינו גדול.

ישנו ציווי על האב ללמד את בנו הקטן: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (סוכה מב.). משמע שהתורה היא ירושה לו לאדם, והירושה באה לאדם ללא עמל וטורח. אם כן איך נאמר שהתורה היא ירושה? תירץ בעל תפארת ישראל: התורה ירושה ואינה ירושה. ירושה היא לכלל ישראל שנמסרת מדור לדור ומובטחת שכל דור יקבלנה בירושה, אבל כל יחיד ויחיד שרוצה לקנות את התורה צריך לעמול ולטרוח בה, וזהו "שתהיו עמלים בתורה".

"אם בחוקתי תלכו- שתהיו עמלים בתורה". כך פותחת התורה את סדר הברכות, משום שבואן של הברכות מותנה בהליכות עולם ע"פ התורה החקוקה בליבותינו כמו שהיו חקוקים באבן על לוחות הברית. חוקות אין הכוונה במובן של חוקים, אלא של הליכות חיים, מגמה ואוירה. תיאטראות הם סממן של תרבות הפנאי הרווחת אצל אומות העולם, החוקות שאנו הולכים בהם, והם חקוקים בנו – "שתהיו עמלים בתורה". בחוקותיהם לא תלכו – אם בחוקתי תלכו.

בהמשך, הפרשה מדברת על המצב ההפוך, של "אם בחוקתי לא תלכו" וכן מונה קללות אם וכאשר עם ישראל לא יקיים את דברי התורה. בתוכחות מוזכר הפסוק הבא: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר"
שואל המגיד מדובנא שני שאלות. הראשונה מדוע הפסוק מתחיל בסדר הפוך? לכאורה הסדר הוא 'אברהם יצחק ויעקב'? והשאלה השנייה – מה הקשר בין הפסוק זה לדברי התוכחה שמקבלים בני ישראל?
מתרץ המגיד במשל אחד: שני אנשים שבאו בפני שופט בעוון גניבה שביצעו. השופט פונה לנאשם הראשון ואומר לו לפני שאנו מתחילים תאמר לי בבקשה את שם אביך, עונה לו הנאשם: "אני פלוני בן פלוני". אומר השופט הו! אני מכיר את אביך הוא היה גנב גדול ולכן אתה מקבל מאסר 3 שנים.
פונה השופט לנאשם השני ושואל את שם אביו, אומר לו: "אני פלוני בן פלוני" הו! אומר השופט אני מכיר גם את אביך, הוא היה רב גדול מאוד ולכן אני גוזר עליך 4 שנים מאסר.
קופץ אותו נאשם ואומר לשופט הרי אנחנו מואשמים באותו הגניבה אם כן מדוע העונש שלנו שונה?
אומר לו השופט, חברך גדל בבית של גנבים, וזה החינוך שגדל עליו ואין לדון אותו. אתה שגדלת בבית של תורה ולמדת מעשים טובים איך הגעת למצב שאתה גונב?
קם לו נציג מהתביעה ופונה לשופט, סליחה כבוד השופט אתה יודע שגם סבא שלו היה רב חשוב מאוד?! לכן מגיע לו כפליים מהעונש שקיבל!!
וזה הנמשל: הפסוק בא באמצע התוכחה כי הפסוק הזה גם חלק מתוכחה – איך עם ישראל יכולים לחטוא שהם באים משושלת אדירה ומפוארת?! מזרעו של יעקב אבינו!! אבל לא רק מיעקב אלא גם מנכדיו של יצחק, ולא רק מיצחק אלא גם מזרעו של אברהם אבינו, שנבחר להיות אב האומה.

תירוץ נוסף לשאלה הראשונה ששאלנו מתחבר לעניין שהוזכר בתחילה – חשיבותה של התורה בעולמינו. בפרקי אבות נאמר (פרק א' משנה ב'): "שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד – עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים".
כל אחד מהאבות הצטיין במידה שמיוחדת לו.
יעקב, איש תם יושב אוהלים – מסמל את התורה.
יצחק שנעקד במזבח כמו קורבן – מסמל את עבודת המקדש.
אברהם בהכנסת אורחים גדולה מאוד – מסמל גמילות חסדים.
לכן סדר הפסוק הנ"ל, הוא בדיוק מה שצריך להיות: יעקב, יצחק ואברהם, בדיוק כסדר הדברים שעליהם עומד העולם.
 
 
יהי רצון שנזכה ללמוד את התורה מתוך עמל ויגיעה ונזכה לביאת משיח צדקנו ולגאולה שלימה במהרה בימינו אמן!