הרב משה שפטר
ראש כולל לשעבר בוושינגטון (תשס”ב – תשס”ג)
כיום רב קיבוץ כפר עציון ור”מ בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר
ראש כולל לשעבר בוושינגטון (תשס”ב – תשס”ג)
כיום רב קיבוץ כפר עציון ור”מ בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר
לגרסת ה-PDF לחץ כאן
“כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת:
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת” (ויקרא י”ד לד-לו).
צרעת הבית, נגע ירוק או אדום המתגלה בקירות הבית, מחייב לקרוא לכהן להחליט מה דינו.
לפני שהכהן בא, צריך להוציא את כל החפצים מתוך הבית החוצה, על מנת שבמקרה והכהן יחליט שזו צרעת, לא יטמאו כלי הבית.
המדרש מקשר בין הכותרת “כי תבואו אל ארץ כנען” להוצאת החפצים מהבית:
…יהיו גוררין ומוציאין. אימתי? ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש.
הא כיצד? אדם אומר לחבירו: השאיליני קב חטים, והוא אומר לו אין לי, קב שעורים – אין לי, קב תמרים והוא אומר לו אין לי, אשה אומרת לחברתה השאילני נפה והיא אמרה אין לי, כברה והיא אמרה אין לי.
מה הקדוש ברוך הוא עושה?
מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מפנה את כליו הבריות רואין ואומרין: לא הוא אמר לית (אין) לי? ראו כמה חיטין יש כאן וכמה שעורים יש כאן, כמה תמרים יש כאן!
ליט ביתא דאילין בגויה [מקולל בית זה בגללו]…
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן ‘כי תבאו אל ארץ כנען’.
האיש והאשה נתבקשו לסייע לנזקק, להשאיל אוכל או כלי בישול, והתחמקו ממתן עזרה. הנגע בקירות הבית מחייב אותם לחשוף מהו רכושם. הוצאת הרכוש מגלה את הרכוש. אותו רכוש בו ניתן היה לסייע לעני ובעליו התחמק מלעשות כן, הוא הרכוש המתגלה ומפיל קלון על בעליו: מקולל בית זה.
התחמקות מנתינה לעני, התכחשות לציווי התורה לסייע לנזקק, קיימת בארץ ובחוץ לארץ. מה פשר הקשר בין ‘כי תבואו אל ארץ כנען’ לחובת העזרה לזולת?
החיים בארץ ישראל מחייבים אותנו בערבות ההדדית. הערבות ההדדית באה לידי ביטוי באחריות ביחס לעבירות – “הנסתרות לה’ א-להינו והנגלות לנו ולבנינו” (דברים כ”ט, כח).
המדרש מקשר בין החיים בארץ ישראל וחובת העזרה לזולת. למרות שאנו מצווים לסייע לנזקק ולגמול חסד בכל מקום בעולם, יש חובה מיוחדת של ערבות חברתית כלכלית בארץ ישראל. אדם מישראל שיש ביכולתו לסייע לרעהו, חייב לעשות כך במיוחד בארץ ישראל.
ארץ ישראל מחייבת אותנו לחיים ברמה גבוהה יותר, בקיום מצוות וביחסינו עם אחינו הזקוקים לעזרתנו.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן ‘כי תבאו אל ארץ כנען’. חובת הדאגה לזולת היא גם זכות. זכות גדולה לחיות בחברה בה אין שקופים ויש התיחסות ראויה לכל אדם באשר הוא.
וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת:
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת” (ויקרא י”ד לד-לו).
צרעת הבית, נגע ירוק או אדום המתגלה בקירות הבית, מחייב לקרוא לכהן להחליט מה דינו.
לפני שהכהן בא, צריך להוציא את כל החפצים מתוך הבית החוצה, על מנת שבמקרה והכהן יחליט שזו צרעת, לא יטמאו כלי הבית.
המדרש מקשר בין הכותרת “כי תבואו אל ארץ כנען” להוצאת החפצים מהבית:
…יהיו גוררין ומוציאין. אימתי? ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש.
הא כיצד? אדם אומר לחבירו: השאיליני קב חטים, והוא אומר לו אין לי, קב שעורים – אין לי, קב תמרים והוא אומר לו אין לי, אשה אומרת לחברתה השאילני נפה והיא אמרה אין לי, כברה והיא אמרה אין לי.
מה הקדוש ברוך הוא עושה?
מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מפנה את כליו הבריות רואין ואומרין: לא הוא אמר לית (אין) לי? ראו כמה חיטין יש כאן וכמה שעורים יש כאן, כמה תמרים יש כאן!
ליט ביתא דאילין בגויה [מקולל בית זה בגללו]…
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן ‘כי תבאו אל ארץ כנען’.
האיש והאשה נתבקשו לסייע לנזקק, להשאיל אוכל או כלי בישול, והתחמקו ממתן עזרה. הנגע בקירות הבית מחייב אותם לחשוף מהו רכושם. הוצאת הרכוש מגלה את הרכוש. אותו רכוש בו ניתן היה לסייע לעני ובעליו התחמק מלעשות כן, הוא הרכוש המתגלה ומפיל קלון על בעליו: מקולל בית זה.
התחמקות מנתינה לעני, התכחשות לציווי התורה לסייע לנזקק, קיימת בארץ ובחוץ לארץ. מה פשר הקשר בין ‘כי תבואו אל ארץ כנען’ לחובת העזרה לזולת?
החיים בארץ ישראל מחייבים אותנו בערבות ההדדית. הערבות ההדדית באה לידי ביטוי באחריות ביחס לעבירות – “הנסתרות לה’ א-להינו והנגלות לנו ולבנינו” (דברים כ”ט, כח).
המדרש מקשר בין החיים בארץ ישראל וחובת העזרה לזולת. למרות שאנו מצווים לסייע לנזקק ולגמול חסד בכל מקום בעולם, יש חובה מיוחדת של ערבות חברתית כלכלית בארץ ישראל. אדם מישראל שיש ביכולתו לסייע לרעהו, חייב לעשות כך במיוחד בארץ ישראל.
ארץ ישראל מחייבת אותנו לחיים ברמה גבוהה יותר, בקיום מצוות וביחסינו עם אחינו הזקוקים לעזרתנו.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן ‘כי תבאו אל ארץ כנען’. חובת הדאגה לזולת היא גם זכות. זכות גדולה לחיות בחברה בה אין שקופים ויש התיחסות ראויה לכל אדם באשר הוא.
ביום העצמאות ה- 73 ניתן להביט על כברת הדרך שנעשתה בשנות העצמאות בשמחה ובהודאה גדולה לקב”ה. המשך פיתוח הארץ ויצירת חברת מופת תלויים בנו. הצבת הדאגה למצבו הכלכלי ולצרכיו השונים של כל אדם חייבת להיות אחד מהיעדים בשנים הקרובות.
לתגובות: moshespeter@gmail.com
