הרב מאיר מימון
ראש כולל בממפיס, תשע“ב-תשע“ד
מתי בהסטוריה שלנו הפכנו לעם? מהי נקודת הזמן בה עברנו ממצב של אוסף יחידים לאומה אחת?
דומה כי ישנן כמה אפשרויות לענות על שאלה זו.
מעניין לדעת כי הראשון שהגדיר אותנו כעם, כאומה היה דווקא פרעה הרשע – הנה עם בני ישראל רב ועצום.. זו לא תהיה הפעם האחרונה שמישהו חיצוני לאומה מגדיר אותנו בניסיון להרע לנו – בלעם, המן והיטלר ימ”ש.
“עומד משה רבינו, בפרשת השבוע, מול עם ישראל ואומר להם בנאומו האחרון – “היום הזה נהיית לעם”.
אמירה זו מעלה כמה שאלו:
ראשית – אם היום הפכנו לעם מה היינו עד עכשיו?
שנית – מה האירוע המשמעותי והחשוב שהפך אותנו לעם בנקודת זמן זו?
ננסה ללכת בדרכו של ה’כלי יקר’ ונחשוף את הסיבה להפיכתנו לעם דווקא בערבות מואב.
“והיה אם לא תשמע וגו’. כל הקללות הללו נאמרו בלשון יחיד ואותן שבפרשת בחוקותי נאמרו כולם בלשון רבים ואם לא תשמעו וגו’. כי גם באלו יש הרבה מכות אל הכלל כמו והיו שמיך אשר על ראשך נחושת, וכן יולך ה’ אותך ואת מלכך וגו’ והרבה זולתם, ומאי טעמא היו אותן שבתורת כהנים ארבעים ותשע ואלו כפולות במספר תשעים ושמונה הלא דבר הוא”.
ה’כלי יקר’ פותח בשתי שאלות.
מספר הקללות שמופיע בפרשה שלנו הוא 98 ואילו בפרשת בחוקותי מספר הקללות הוא 49 – מדוע יש הבדל?
מדוע בפרשת בחוקותי רוב הקללות נאמרו בלשון רבים ואילו בפרשתנו בלשון יחיד?
התשובה שלו מפתיעה: “והטעם אל זה הוא לפי שאותן שבתורת כהנים נאמרו קודם הערבות אשר קיבלו עליהם ישראל בשבועת הר גריזים והר עיבל”
הקב”ה כורת איתנו ברית ויסוד הברית הזו היא הערבות ההדדית בין בני ישראל. היום הזה נהיית לעם כי כאן התחדש עניין הערבות.
מהי הערבות הזו? מהי ההגדרה שלה? ומדוע ה’ כורת עמנו עוד ברית אחרי שכרת ברית בחורב?
מסביר ה’כלי יקר’ בריש פרשת נצבים:
“והנכון הוא שרצה עתה לכרות עמהם ברית חדשה, תחת הברית הראשון אשר נתקלקל על ידי העגל אשר נעשה מצד שלא היו עדיין ערבים זה בעד זה על כן כל איש הישר בעיניו יעשה ואין אומר השב, על כן ראה להביאם במסורת ברית של הערבות על ידי שבועת הר גריזים והר עיבל כי הערבות סיבה גדולה להשיב רבים מעוון פן יהיה נתפס עליו, כי כל ערב הרואה שהלווה מפזר ממונו אזי הוא מוכיחו מיראה פן יצטרך לשלם בעבורו, כך בזמן שישראל ערבים זה בעד זה אזי כל מי שיש בידו להוכיח בראותו יחיד או רבים נוטים מדרך השכל הוא מחזירו למוטב”.
חטא העגל יסודו בחוסר הערבות וחוסר האכפתיות ששרר בין חלקי האומה ועל כן יש צורך לתקן זאת על ידי כריתת ברית נוספת שתתבסס על ערבות שתגרום לכך שיהיה אכפת לנו אחד מהשני, אכפת לנו מההתנהגות וחלילה מהחטאים, שהרי אנחנו ערבים זה לזה.
הרב קוק, באורות, מסביר בצורה מיוחדת את ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם בנקודה זו:
“היחש של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היחושים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלהים שלא באמצעות הקיבוץ, מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית, שמגמה אלהית עצמית שרויה בתוכו. לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה היא משום כך ההזדקקות, שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי כן ממנו”
המסגרות הלאומיות של העמים האחרים הן כלי להגשמת מאווי הפרט, אין לכלל רעיון רוחני שאותו הוא מגשים במציאות, הכל נובע מחיפוש טובתו של הפרט. לעומתם עם ישראל, יש לו מגמה אלהית, מטרה שלשמה הוא נוצר – “עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו”, לכן כלל ישראל הוא אינו רק כלי להגשמת הפרטים אלא מטרה בפני עצמה.
מדוע לקח לרבש”ע ארבעים שנה עד שכרת את הברית השנייה? מה המיוחד בנקודת זמן זו?
לענ”ד יש לתלות זאת בארץ ישראל. הארץ הזו, הקדושה, מסוגלת לאחדות ולערבות.
40 שנה עם ישראל צועד במסע במדבר ומהלך שנים אלו עובר תהליך התבגרות משמעותי וחשוב והופך מאוסף של יחידים לאומה. כדי להיחשב ולהרגיש כאומה צריך מקום גאוגרפי, חבל ארץ ובנקודת זמן זו עם ישראל עומד בערבות מואב על ירדן יריחו, מחכה וממתין להיכנס לארץ.
חשש גדול יש שכאשר יכנסו בנ”י לארץ כל אחד יתמקם במקומו ויתחיל לדאוג לעצמו ולמשפחתו ויתמקד בצרכים שלו וכדי למנוע זאת ולהקדים תרופה למכה יש לכרות את ברית הערבות.
אולם דומה שיש מקום להעמיק עוד קצת.
מעמד הר גריזים והר עיבל התרחש בארץ ולא מחוצה לה. התורה מתארת מה שיהושע מצווה לעשות, והיכן? בשכם. מקום שמסוגל לאחדות או חלילה לפירוד – יוסף והאחים, ירבעם ורחבעם ועוד.
כלומר ארץ ישראל אינה רק מקום לקלוט את העם, אינה רק כלי להגשים את התורה והמצוות, הארץ הזו היא חלק אינטגרלי ומהותי מהחיות של עם ישראל ורק עליה הוא יכול להיות מאוחד ובערבות אמיתית. לכן הקב”ה כורת איתנו את ברית הערבות ערב כניסתנו לארץ.
שבת שלום
