לקראת יום הפורים הקרב ובא, נלמד קטע תלמודי מתוך מסכת העוסקת בעינינו של יום – מסכת מגילה, וננסה להבין את המסרים
הנלמדים ממנו:
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה?
אמר להם: אמרו אתם! אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
אמר להם: אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו! אמרו לו: אמור אתה!
אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר?
אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים – אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (א יכה ג’)
כי לא ענה מלבו. (מסכת מגילה דף י”ב עמוד א)
על השאלה מי הם “שונאיהם של ישראל” עונה רבי דוד צבי הופמן )חי בברלין לפני כמאה ועשרים שנה, מחנך ומנהיג דורות של רבנים(:
מצינו כמה פעמים שחז”ל עקמו לשונם כדי שלא להוציא דבר קללה או דבר רע מפיהם ונקרא לשון זה לשון
סגי נהור, דרך משל: שונאיהן של ישראל תחת: ישראל (שו”ת מלמד להועיל חלק ג’ סימן פ” ו )
התשובה מפתיעה מאוד. אין הכוונה כלל ועיקר לאומה השונאת את ישראל, אלא… לעם ישראל עצמו. צורת שימוש זו מכונה סגי נהור.
המטרה: לא להוציא לעז, קללה או דברים לא טובים על עם ישראל. לכן, כאשר מעוניינים לומר משהו לא טוב על העם, מתבטאים בלשון
סגי נהור ומכנים את העם “שונאיהן של ישראל “.
עתה נתאר את הדוח שיח בין רבי שמעון לתלמידיו:
• תלמידי רבי שמעון בר יוחאי שואלים את רבם, מדוע נגזרה גזירת שמד על “שונאיהן של ישראל” במלוך אחשורוש בתקופת הפרסית?
רבי שמעון לא ענה להם, אלא החזיר אליהם את השאלה (כמו כל “יהודי טוב”). נתייחס לכך בהמשך.
• תשובתם: בגלל שנהנו מ הסעודה שהכין המלך בשושן הבירה לכל אנשי עירו. מסבירים המפרשים כי הנאה זו מעידה על מחשבתם
שכבר לא ייגאלו ו לא יבנו את בית המקדש השני, כנבואת ירמיהו.
[יש להבין, אם היה להם הסבר, מדוע באו לשאול את הרב? ננסה לענות גם על כך בהמשך].
• הרב לא קיבל את תשובת תלמידיו, ומייד שאלם: אם הסיבה היא ההנאה מאותה סעודה, הרי שיש להעניש רק את אנשי העיר שושן
שהשתתפו בה, ומדוע נגזר שמד על כל היהודים שבכל מאה עשרים ושבע מדינותיו של המלך?
• ראו התלמידים שתשובתם לא התקבלה והחזירו את השאלה לרבם.
• תשובתו הייתה: בגלל שעבדו עבודה זרה – מגיע להם עונש כ ל י ה. [עבודה זרה היא אחת מ שלוש מצוות , עליהן נאמר: “ייהרג ואל
יעבור” – אסור לעבור עליהם, אפילו אם מאוימים בסכנת חיים] • התשובה לא התקבלה בעיני התלמידים, והם שאלו: הייתכן? אם אמנם עברו עבירה כה חמורה, מדוע בסופו של דבר נתבטלה
הגזירה? האם יש משוא פנים אצל הקדוש ברוך הוא? האם נוהג א יפ ה וא יפ ה בבית משפט של מעלה?
• תשובה הרב “מוחצת” ומעניינת מאוד: מכיוון שהם לא באמת רצו לעבוד עבודה זרה. עם ישראל נאנס ולא הייתה לו ברירה.
אמנם לפי הדין היה אסור להם לעבוד, אך בכל אופן, אומר הקדוש ברוך הוא: “כלפי חוץ” הם עבדו עבודה זרה, אך בליבם המשיכו
להאמין. לכן גם אני “אשיב להם”, וכלפי חוץ אגזור עליהם גזירות שמד, אך בפועל הכול יתבטל.

מהו המסר?
נוכל ללמוד מספר מסרים מקטע זה.
.1 פעמים, המורה/המפקד/ המדריך לא חייב לענות על כל שאלה. כדאי לאַ תְ גר את החניך ולתת לו לענות על שאלה שהוא בעצמו שאל.
גם כהורה, אין טעם “להילחץ” מכל שאלה או “התקפה” של ילדנו. לא פעם, החזרת הגלגל לשואל, “עושה את העבודה”, וגורמת
לחשיבה נוספת, שבמקרים מסוימים פותרת את הבעיה.
.2 מדוע שאלו התלמידים את רבם, הרי הייתה להם תשובה? ניתן לומר ש אמנם לא הייתה להם תשובה מראש, אך כאשר הרב איתגר
אותם והחזיר להם את השאלה, הם חשבו על כך והגיעו למסקנה משלהם. ייתכן גם כי אמנם הייתה להם תשובה מסוימת, אך הם לא
”הרגישו כל כך בנוח” עם תשובה זו. לכן פנו ושאלו את רבם. מסקנה: כדאי תמיד לשאול ולא להישאר בחוסר ידיעה. אין הביישן למד!
.3 מידה כנגד מידה – כלל זה פותח לנו אפיקים ותקוות אף במקום יאוש וחוסר תקווה. על פניו נראה כי אדם העובר עבירה כה חמורה
כמו עבודה זרה “אין לו סיכוי”. מחשבת הבורא שונה כיוון שהוא בוחן כליות ולב. לכן, אם יש לימוד זכות של אונס, אף שמעשיו אינם
תמיד תואמים, יש לכך ביטוי גם בשכר ועונש.
דוגמא נוספת לעיקרון של ”מידה כנגד מידה”, אם כי בכיוון חיובי, מבוטא במאמר תלמודי )ראש השנה דף י”ז עמוד א ‘(:
כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו – אדם המוכן לוותר לזולת על מעשה לא טוב שעשה כנגדו, הרי גם
הבורא מכיר בכך, ומחזיר לו מידה כנגד מידה ו”מוותר” לו על פשעים שלו, מומלץ מאוד.

שבת שלום ופורים שמח