הרב רפאל אזוגי
ראש כולל נוכחי בממפיס
פחד טוב ופחד רע
הפחד הוא מן התחושות המלוות אותנו כל ימינו. יש סוגים שונים של פחד – פחד במה, פחד גבהים, פחד להתחתן, פחד ללדת ילדים, פחד לשלוח אותם לצבא וכן הלאה. ר’ נחמן לימדנו כי “העיקר לא לפחד כלל”. האמנם אין מקום לפחד כלל? מה מקומו של הפחד? אימתי פחד הוא חיובי ואימתי שלילי?
במסכת ברכות מתואר דו שיח בין רב לתלמידו במקומו של הפחד:
ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון. חזייה דקא מפחיד.
אמר ליה: חטאה את דכתיב: ‘פחדו בציון חטאים’.
אמר ליה: והכתיב ‘אשרי אדם מפחד תמיד’
אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב.
מסיפור זה עולה כי שני מיני פחדים. האחד פחד שלילי והשני פחד חיובי. פחד בדברי תורה הוא פחד חיובי ופחד שאינו בדברי תורה הוא פחד שלילי. אך מהו פחד בדברי תורה?
בפרשת השבוע אנו פוגשים לראשונה בפחד המתעורר אצל אחד האבות. יעקב מבין שאחיו רודף אחריו וארבע מאות איש עמו, ותגובתו הראשונה היא “וירא יעקב מאד ויצר לו”. על פחד זה שואלים חז”ל – כיצד יעקב פחד, והלא ה’ הבטיחו פעמיים” “הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך”! ואם כן כיצד זה יתכן שצדיק זה אינו שם מבטחו בריבונו של עולם?
תשובתם היא כי יעקב היה ירא שמא יגרום החטא. במילים אחרות, נכון לומר כי יעקב לא היה ירא מעשיו אחיו, אלא יעקב היה ירא מעצמו – ירא שמא יחטא, שמא יחטיא את המטרה, שמא לא ימלא את ייעודו ותפקידו בעולם.
לאור זה נוכל לומר כי לפחד תפקיד מרכזי וחיוני בחיינו. פחד בדברי תורה הוא פחד שמא יגרום החטא, כלומר פחד שמא לא אמלא את שליחותי בעולם. ועליו נאמר “אשרי אדם מפחד תמיד”. שאר פחדים שאינם נוגעים למשימתי ושליחותי שאינם בתחום אחריותי אלא פרי הדמיון. עליהם נאמר “פחדו בציון חטאים”. פחד חיובי הוא הפחד שמא לא אהיה שליח
