להילחם למען שלום 
פרשת פנחס
גילעד לביא
ראש המשלחת בפרת’
פרשת פנחס
גילעד לביא
ראש המשלחת בפרת’
פרשת פנחס לא עוסקת במעשה שעשה פנחס אלא בתגובה אליו.
| פִּֽינְחָ֨ס בֶּן אֶלְעָזָ֜ר בֶּן אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם, וְלֹֽא כִלִּ֥יתִי אֶת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי. לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִֽנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם. (במדבר כה יא-יב) |
| אלמלא מעשה פנחס ייתכן שהיהודים היו מתים כולם. פנחס בקנאותו החזיר את הסדר למחנה ולכן א-לוקים מעניק לפנחס ברית שלום, יחד עם כהונה נצחית לו ולזרעו. לא ברור לגמרי אם שני הפרסים הנזכרים הם נפרדים או אם הם נכרכים יחד כמעשה אחד. מצד אחד, הדברים שבהם א-לוקים מתגמל פנחס רחוקים מלהיות אקראיים. אנו יכולים להעריך כי פנחס אולי נתפס על ידי רבים במחנה בתור מי שהשיטה שלו לשיקום הרמוניה במחנה היה להרוג יהודי אחר. על כן אנו יכולים להסיק כי השלום היה דבר שפנחס היה זקוק לו נואשות. אפשר להניח כי היו אנשים רבים שהיו מלאי זעם על הקנאות שפנחס הפגין ואולי היו אנשים שהיו מבקשים להמשיך את מעגל האלימות על ידי נקמת ה-‘רצח’ של זמרי. א-לוקים נותן פנחס ברית שלום; הוא מסכם את מעשה פנחס ואת הצעדים הקיצוניים שנקט פנחס כדי להחזיר את השלום למחנה, ובמקביל להגן על פנחס מפני מתנגדיו. בנוסף, מטרות מעשיות וספציפיות אלו עשויות להיחשב כנפרדים בצורה ניכרת מגמול הכהונה המתואר בפסוק הבא מאידך גיסא, לא קשה לתמוך בטענה ההפוכה, כי ברית השלום והכהונה הם למעשה מתנה אחת. “שלום” וכהונה הם דברים הקשורים זה לזה: כאשר הכוהנים מברכים את העם, הם מברכים ברכה של שלום: ”ישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום”. הקשר בין כהונה ושלום נמשך עוד מהכהן הגדול הראשון, כדברי הלל: “הלל היה אומר: הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה” (אבות א, יב)אהרון היה הדוגמה המושלמת לאיש השלום. הוא עשה שלום עם עצמו ועם א-לוקים גם כאשר היה עם הגב לקיר. כאשר העם לחץ על אהרן לעשות את עגל הזהב הוא מציית, ולמעשה אהרון מקריב את עקרון האמת למען עקרון השלום. דרכו של פנחס היא שונה מאוד: בעוד אהרן ופנחס חותרים לשלום, שניהם הולכים בדרכים שונות: כשהמגפה מתפשטת במחנה ישראל, פנחס מחליט לפעול ומקריב את השלום למען האמת. בשונה מאהרון, שמהותו היה שלום, פנחס הורג למען השלום. פנחס היה זקוק לברית השלום כדי להגן עליו, אך יותר מכך הוא נזקק לברית השלום כדי להכין אותו לתפקיד המשמעותי והוא הכהונה. הפרשנים חלוקים בדעותיהם האם פנחס היה כהן בגלל מעשה זמרי או האם היה זוכה לכהונה ללא קשר למעשה הזה? רשי מפרש את המילים ברית כהונת עולם כך: “שאע”פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר הימשחתן, אבל פנחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן.” (במדבר פרק כה פסוק יג) פרשנים אחרים חולקים על רש”י באומרם שפנחס כבר היה כהן, יחד עם אביו וסבו ובני דודיו ולכן המשמעות האמיתית של הברית הוא בכך שהוא קיבל את המעמד של כהן גדול. הריב”א מוסיף ואומר שלפי ההלכה כהן שהורג אינו ראוי לשרת ולכן כאשר פנחס הורג את זמרי וכזבי הוא היה אמור להיפסל ככהן, ורק התערבות א-לוקית והבטחה לכהונה נצחית אפשרה לו להמשיך להיות כהן כמו שכתוב בפסוק הבא: “וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹקיו, וַיְכַפֵּר, עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”.(במדבר כה יג) מנקודת מבט רחבה יותר, אנו מבינים שתפקיד הכהן הוא להביא כפרה לעם ישראל. רוב הכהנים משיגים זאת על ידי הבאת קורבנות. פנחס עושה מעשה לא מקובל ולא קונבנציונלי – הוא הורג את זמרי וכזבי, וא-לוקים ‘מקבל’ את הכפרה הזו וחוסך מהעם את המשך המגפה. פנחס אימץ את האמת. הוא לא רצה ולא היה יכול להתעלם ממה שהתרחש במחנה. לכן הוא פעל באלימות, ערער את האיזון, ושבר את השלום. פנחס הראה לכל העם שמעשה זמרי וכזבי היה רע ושהם עברו על גבולות הקדושה והטוהר שהתורה אוסרת. פנחס חיבק את האמת והקריב את השלום. הקב”ה קיבל את הקורבן, והפסיק את המגפה. בכך פמחס הראה שהוא באמת בן אהרון, כהן אמיתי. |
לתגובות: lavi.gilest@gmail.com
