כיצד מחברים שני הפכים כמו פ סול וכ שר? האם ייתכן שפעולה תהיה גם פסולה וגם כשרה? ננסה לבדוק שאלה זו מתוך פרשתנו.
קראנו בסופה של הפרשה הקודמת, על סיפור חטאו החמור של עם ישראל עם בנות מדין אשר החל בעצת בלעם הרשע.
כזכור, משימה קודמת אשר י ח ל להצלח תה, נחלה כישלון חרוץ. בלעם הגיע מארם נהריים הרחוקה עד למדינת מואב כדי לקלל את עם
ישראל. ניסה וחזר וניסה. בלק ובלעם ב נו יחדיו מזבחות, הקריבו קרבנות, והכל מתוך תקווה לרצות את בורא עולם, אולי הפעם ייעתר
לבקשתם המשותפת ויסכים לקלל את עם ישראל. אף סדק לא נוצר, הקללות להן י יחל, הפכו שוב ושוב לברכות. [תיאור מפורט במאמר
הקודם “הדרך אל האידיאל”].
לאחר “מסע כישלון” מייגע, מנסה בלעם למצוא פרצה אחרת בכדי לה ר ע ל עם היהודים. מה עשה? הלך וייעץ לאנשי מדין כיצד להכשיל
את עם ישראל. הצעתו הייתה ל ג רות את בני ישראל לזנות עם בנות מדיין, ותוך כדי כך, אף להסיתם לעבוד עבודה זרה. משימה זו צלחה,
ובעקבותיה החלה מגיפה גדולה בעם ישראל, אשר הביאה למותם של… עשרים וארבעה אלף איש. לולא פעולתו הנמרצת של פנחס
בסופה של הפרשה הקודמת, עלולה הייתה המגיפה, לגרום חס וחלילה למותם של רבים נוספים בעם.
וַיְַרא פִּינְחָס בֶּן אֶּלְעָזָר בֶּן אַהֲֹרן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִּּתֹוְך הָעֵדָה וַיִּקַח ֹרמַח בְיָּדֹו: (במדבר פרק כ”ה פסוק ז’)
פנחס ראה עוול נורא. ראה את נשיא שבט שמעון חוטא בחטא זנות עם בת מדיין. מיד קינא קנאה גדולה לאלוקיו, לקח רומח בידו, ודקר
אותם יחדיו. זוהי פעולה קנאית המבוצעת ללא דין וללא משפט, אשר במקרים מסוימים, ורק במקרים מסוימים מאוד אינה נאסרת.
במצב קשה כמו שעם ישראל היה שרוי בו, כאשר מספר החוטאים בחטא זה, ככל הנראה היה גדול מאוד, עובדה אשר גרמה למגיפה
שהלכה והתפשטה בכל חלקי העם, היה צורך לבצע “פעולה משמעותית”. פעולה בעלת הד גדול שתקרין ותשפיע על כולם באופן מיידי.
ואכן, צלחה ידו והמגיפה נעצרה. אמנם נפלו עשרים וארבעה אלף חללים, אך ללא פעולה זו , האסון היה גדול לא ין שיעור. פרשתנו
נקראת על שמו של פנחס לאור מעשה קנאות זה שהציל את שארית העם. על כך “החליט” הקדוש ברוך הוא לתת לו שכר משמעותי:
וְהָיְתָה ּלֹו ּולְזְַרעֹו אַחֲָריו בְִרית כְהֻנַת עֹולָם ּתַּחַת אֲשֶׁר קִּנֵא לֵאל קיו וַיְכַפֵר עַל בְנֵי יִּשְָׂראֵל: (פרק כ”ה פסוק י”ג)
אמ נם פנחס היה בן למשפחת כהנים, אך עד לאותו רגע לא “זכה” לכהונה. רש”י על המקום מסביר את הסיבה:
… אע”פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו
אחר המשחתן , אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן.
בעקבות ”מעשה קנאות” זה, קיבל את “מתנת הכהונה” ומעתה, גם הוא יימנה על משפחת הכהנים.
הגמרא דורשת על פסוק זה ד רשה מעניינת ומפתיעה:
אמר רבי טרפון: משל, לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, שעבודתו כשירה .
דאמר קרא: וְהיְתה לּוֹ וּ לזרעוֹ אַחריו , בין זרע כשר ובין זרע פסול. (קידושין דף ס”ו עמוד ב ‘)
כדי להבין קטע תלמודי זה נקדים מספר הלכות:
.1 כהן אסור בחיתון עם גרושה או חלוצה (חלוצה היא אשה שבעלה נפטר ואין להם ילדים, ואחי בעלה, המחויב לייבם אותה (להתחתן איתה כדי “לשמור על שם אחיו”), לא ביצע את פעולת הייבום אלא פעולה חילופית הנקראת חליצה(.
.2 כהן העובר על האיסור המפורט לעיל, ומתחתן עם גרושה או חלוצה, בניו ובנותיו הנולדים להם נקראים “חלל”.
.3 חלל העובד בבית המקדש עבודה המיועדת לכהנים, “מחלל” את העבודה ופוסל אותה.
רבי טרפון בקטע לעיל, דן במציאות של כהן המוחזק כשר (כולם “יודעים” וחושבים שהוא כהן כשר) אשר עבד שנים רבות בעבודות כהן
בבית המקדש. כעבור זמן, “נתגלה” טעות. הח ז ק ה שהחשבנו אותו לכהן איננה נכונה. “גילינו” שהוא כהן פסול. מאותו רגע ואילך הוא פסול
לעבודה ומפסיק מיד את כל ה”תורנויות” שלו בבית המקדש.
השאלה הגדולה: מה יהיה הדין עם כל מה שפעל ועשה עד לאותו יום? איך נחשיב את כל העבודות הנ”ל? האם נפסול את כולם למפרע,
וכל הקורבנות שהקריב עד עתה יהיו בטלים ומבוטלים, או שמא לא? רבי טרפון לומד מתוך הפסוק שלנו את האפשרות השנייה, ומכשיר
את כל העבודות שבוצעו עד כה, כלומר: כל הקרבנות כשרים, ואין צורך לחזור ולהקריבם.
נשאלת שאלה: הייתכן? כיצד אנו מכשירים את כל מה שעשה עד היום אדם בעל מעמד “כהן פסול”, שלפי ההלכה השלישית לעיל, כל
עבודתו פסולה? כיצד עבודות של כהן פסול נחשבות לעבודות כשירות? במילים אחרות: כיצד “מכשירים” את הפ סול?
מהו המסר?
יש אנשים הנוטים לעסוק רבות בעבר. לרטון על העבר, להתחרט על מה שעשו, לחשוב כל הזמן: מה הייתי יכול לעשות טוב יותר, ולא עשיתי? איך הייתי
יכול ללמוד למבחן ולא למדתי? איך הייתי אמור להתנהג עם בחורה אשר נפגשתי איתה, כדי שהיא לא תדחה אותי? אין פסול בחשיבה כזו. ניתן ואף
חובה, ללמוד מן העבר ולהסיק מסקנות לעתיד, אך השאלה היא מהו היחס ומהו המינון. האם מעתה ואילך נצעד שעות, ימים ואף שבועות וחודשים עם
ההרגשה הגרועה הקשורה בהתנהגות בעבר, או שמא נחשוב, נסיק מסקנות ונצעד קדימה. התורה מלמדת אותנו בהלכה המעניינת זו שלמדנו לעיל
את הכוון השני. עבודת כהן פסול, בשלב שאנו לא מודעים לפסול, הינה כשרה ולא פסולה. ידיעה על פסול פוסלת רק מכאן ולהבא, אך את הפעולות
שבצענו בעבר, למרות שכהן פסול ביצע אותן, אנו ”מכשירים” בדיעבד. “נתקן” את שאלתנו מראשית המאמר, ונאמר כי הפסול לפעמים הופך להיות
כשר! נשתדל להסיק מסקנות מהירות מהעבר, פעמים אף ”להכשיר פעולות שביצענו”, אך תמיד נשאף קדימה אל היעדים הבאים המחכים לנו.
בהצלחה.
