ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא. שהקדוש ברוך הוא חִשַב את הקץ, לעשות כְּמָה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שנאמר: “ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכש גדול” (בראשית, פרק ט”ו, פסוקים י”ג-י”ד).
קטע זה נקרא כולנו בעוד מספר ימים, כאשר נסב יחד עם המשפחה סביב שולחן ליל הסדר. לאחר שענינו בקטע הקודם בקצרה לכל ארבעת סוגי הבנים, החכם ואף הרשע, התם וגם זה שאינו יודע לשאול, אנו מספרים את הסיפור במלואו. העיקרון הבסיסי של הסיפור מתבטא במשפט “מתחיל בגנות ומסיים בשבח”. כלומר, הסיפור האמיתי של יציאת מצרים, לא מתחיל ביום הגדול של היציאה, אף לא שנה לפני כן, כאשר החלו המכות ”לנחות” על המצרים, אלא שנים רבות לפני כן. שנים ארוכות שהיו שנים רעות, על כל הסבל אשר סבלנו במצרים, את השעבוד הנורא, את עבודת הפרך המעיקה והמציקה מאוד, העבדות המשפילה, וכן הגזרות הרבות אשר נחתו עלינו חדשות לבקרים. בעל ההגדה מתייחס לתקופה עוד יותר מוקדמת, שנים בהן אבות האומה עיצבו את התרבות היהודית, שנים בהן למדו ולימדו את הסובבים אותם להאמין בא-ל יחיד, לעומת תרבות האלילים אשר שלטה בכל מקום באותה תקופה. וכך קראנו בקטע הקודם של ההגדה:
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שנאמר: ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה’ אלקי ישראל, בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים. (יהושע פרק כ”ד, פסוקים ב-ד’)
אבות אבותינו היו בתחילה עובדי עבודה זרה. עד שהם הגיעו לאמונה ”לקח זמן”. ניזכר בתיאורו הנפלא של הרמב”ם המלמד אותנו כיצד הגיע אברהם אבינו לאמונה בא-ל אחד:
כיון שנגמל איתן זה (כינוי של אברהם), התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל (מערכת הכוכבים) הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים. (עבודה זרה, פ”א, ה”ג)
כדי להכיר את עוצמתו של הנס הגדול במצרים, עלינו ללמוד שיעור בהיסטוריה יהודית. להכיר את כל התלאה, את כל השנים הרעות ובכך אנו מעצימים את ההרגשה של הכרת הטוב שאנו חשים כלפי הקדוש ברוך הוא. מילות התודה נעתקות מפינו במשך כל סדר ההגדה. מילות ההלל הנשמעות בשירה ובהתלהבות לפני ואחרי האוכל, המשבחות ומהללות את מי שעבר איתנו את כל שנות ה”גנות” והוציא אותנו אל שנות ה”שבח”. כמה עוצמה יש בניסים הגדולים, בגאולה השלימה לאחר שאנו מכירים ומפנימים היכן היינו לפני כן, ועל כך אנו משבחים.
ומכאן לקטע שפתחנו בו אנו מהללים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא. הוא סיפר לאברהם את העתיד לקרות בשנים הארוכות בהם עתיד להיות סבל, גלות ,שעבוד וצרות, אך גם הבטיח שלבסוף תבוא הגאולה ונצא ממצרים “בידים מלאות כל טוב” וברכוש גדול.
בקטע זה אנו מהללים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא שיודע לא רק להבטיח, אלא גם לקיים. ברוך הוא הבורא, המבטיח ומקיים!
לא פשוט לקיים הבטחות, במיוחד כאשר הנסיבות משתנות. עם ישראל הגיע לשיא השפל הרוחני לפני יציאתם ממצרים, חכמים מכנים זאת כ”ירידה למ”ט שערי טומאה”, טומאה בבחינת לכלוך וזוהמה. עם ישראל למד מן המצרים את תרבותו, הפנים אותה וחי על פיה עד כדי שהם כמעט ולא זכרו מהיכן באו. במצב כזה מאוד קל למי שהבטיח הבטחות להיתלות במצב החדש, ובכך להתנער מקיום ההבטחות בתואנה ש”לא מגיע להם”. כמו בהתרת נדרים, שהחכם יכול להתיר את הנדר כאשר רואה לנגד עיניו שינוי נסיבות אשר לא היו ידועות לנודר בעת קבלת נדרו, באותה מידה יכול היה הקדוש ברוך הוא להתנער מקיום הבטחותיו. אבל הקדוש ברוך הוא לא נהג כך, אינו מתכחש לדברים שנאמרו שנים רבות מאוד לפני כן ומקיים הבטחותיו. מעבר לרצון לעמוד בהבטחות, כנראה ישנה אמונה גדולה בעם ישראל, אשר יכול לחזור ולעלות בחזרה ואף להגיע לגבהים רוחניים גדולים ועצומים, כמו שאכן קרה חמישים יום מאוחר יותר במעמד הר סיני.
מהו המסר
כהורים, עלינו ללמוד מהנהגה זו. מצד אחד, לדאוג לקיים כל הבטחה שהבטחנו לילדינו ואכן לעמוד בדבורנו ולקיימה, גם אם הנסיבות השתנו. אך יותר מכך – להאמין, להאמין להאמין. להאמין בכוחות הגדולים של הילדים, לתת להם יום יום זריקות עידוד מתוך תקווה ואמונה ביכולתם. ככל שנאמין בהם יותר, כך הם יגיעו רחוק יותר.
פסח שמח
תגובות ל: zeberger@neto.net.il
