איך נכנה אדם הטובל עצמו במים חמש פעמים תוך מספר שעות? מה משמעותן של פעולות “משונות” אלו שביצע הכהן הגדול ביום הגדול  ביותר לעם היהודי – יום כיפורים? האם הכהן הגדול היה כפייתי )אובססיבי( לניקיון? לפני ש”נצלול” לסוגיה זו המתוארת בפרשה אותה  נקרא בשבת הקרובה. נצטט חלק ממאמר של ד”ר גידי רובינשטיין בנושא התייחסות לכפייתיות :

אדם יכול לסבול מנטייתו המופרזת לסדר וניקיון , להרגיש שהיא כאילו “נכפית” עליו מבפנים ואז הוא יבקש  להשתחרר ממנה בדרך זו או אחרת, לעיתים בעזרת טיפול נפשי. לעומת זאת, בהחלט יתכן שהאדם לא רק  שלא יהיה מוטרד מהתנהגותו זו, אלא אף יהיה גאה בה ויפתח אותה. סדרה שלמה של מקצועות, עיסוקים  ותחביבים מספקים הזדמנות לבטא או לספק את הצורך “לעשות סדר בבלגן ” )אתר “טבע לייף” בריאות, 19.6.2004( 

האם הכהן הגדול, המצווה בתורה לביצוע הטבילות הללו שייך לקבוצה הראשונה, או שמא לשנייה? האם בעת ביצוע הטבילות היה  מ אושר, או אולי הרגיש מבוכה ובושה. ננסה לענות על שאלות אלו לאחר סקירה כללית של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶׁש יִלְּבָּׁש ּומִכְּנְּסֵי בַּד יִהְּיּו עַּל בְּשָׂרֹו ּובְּאַּבְּנֵט בַּד יַחְּגֹר ּובְּמִצְּנֶפֶת בַּד יִצְּנֹף בִגְּדֵי קֹדֶׁש הֵם וְָרחַּץ בַּמַּיִם אֶת  בְּשָׂרֹו ּולְּבֵׁשָׂם : (ויקרא פרק ט”ז פסוק ד’)

פסוק זה פותח את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. לכהן הגדול היו שני “סוגי” בגדים: ארבעה בגדים לבנים )רק ליום כיפור(  ושמונה בגדי זהב )לכל השנה ולחלק מעבודות ביום כיפור(. מ פסוק זה לומדים חכמינו שהכהן הגדול החליף בין סוגי הבגדים השונים  חמש פעמים במשך היום. בכל החלפת בגדים של הכהן בוצעה טבילה )במקווה(, וכן “קידוש” ידיו ורגליו )רחיצתם בכיור שהיה מונח ליד  המזבח( פעם לפני פשיטת הבגדים ופעם לאחר לבישתם.

נתאר בראשי פרקים את העבודות שחייבו כל פעם החלפת בגדים וממילא גם טבילה וקידוש ידיים ורגליים.

סוג הבגדים תיאור העבודה
זהב עבודת קרבן ה”תמיד” והקטרת הקטורת (עבודות הנעשות כל יום), עבודת מוסף (של החג).
לבן וידוי הכהן הגדול (על חטאות עצמו, חטאות אחיו הכוהנים וחטאות כלל העם), עבודת הקטורת (המיוחדת
ליום כיפור שהוכנסה לתוך קודש הקודשים), הגרלה (בין שני שעירים שהוקרבו אותו יום, אחד נקרב בבית
המקדש והשני נזרק “לעזאזל” במדבר), הזאות (זריקה) של הדם בקרבנות המיוחדים ליום כיפור
זהב עבודת קרבנות שונים שהוקרבו באותו יום (שעיר, שני אילים, תמיד של בין הערביים ועוד)
לבן הוצאת הקטורת מקודש הקודשים
זהב קטורת של בין הערביים , הדלקת נרות והקרבת קרבנות מנחה נוספות (גם כן, עבודות הנעשות מידי יום)

אנו רואים שכל העבודות ה”רגילות” בוצעו בבגדים ה”רגילים” )בגדי זהב(, ורק העבודות המיוחדות ליום כיפור התבצעו בבגדים לבנים.  אין ספק שריבוי הטבילות ביום אחד, התנהגות לכאורה נראית כפייתית למדי, שייכת לקבוצה השנייה שהוצגה בדברי ד”ר רובינשטיין.  הכהן הגדול בהחלט היה גאה בהתנהגות זו, ולא הרגיש “בעיה נפשית” בכך. ניתן להסביר זאת בשני אופנים: האחד, התנהגות זו לא

נבעה מצורך פנימי בלתי נשלט, כפי שקורה לאנשים כפייתיים, אלא מתוך ציווי אלוקי המתואר בפרשתנו. הסיבה הנוספת ואולי המרכזית  יותר, שאכן הכהן הגדול הרגיש צורך לחלק ולהפריד בין סוגי העבודות השונות כך שלכל סוג עבודה תהיה התייחסות מיוחדת. יש לזכור, כי  הכהן הגדול היה “בפוקוס” של המוני העם שצבאו למרגלות העזרה ועקבו מקרוב אחרי תנועותיו, וידויו וכל מעשיו, עובדה שוודאי העצימה  את תחושת הכהן הגדול, לבצע את משימותיו הרבות מאוד )קרוב לארבעים פעולות !!( באופן מאורגן ומסודר.

מהו המסר?  

מהתייחסות זו של הכהן הגדול לעבודתו המיוחדת, והרצינות שלו לאבחנה והפרדה בין יעדים השונים והפעולות המגוונות שלו, ניתן ללמוד  מספר מסרים :

.1 להתייחס ברצינות לכל מטלה / תפקיד / עבודה המוטלת עלינו, בין “חשובה” ובין פחות חשובה, ולא “לחפף” אף פעם.  .2 לדעת להבחין בין המטלות השונות, ולתת לכל אחת את ה”משקל” והאופי המתאים לה.

.3 ללכת “בראש מורם” גם למטלות הנראות לכאורה משונות ו”מביכות”. אם יש הבנה פנימית בצורך לביצוען, וביטחון מלא בחשיבותן –  אין לחשוש מפני “מה יגידו”, ולחשוש כיצד תתקבל בחברה / בקהילה / בפלוגה – אלא לבצעם בביטחון פנימי מלא, ואז ממילא – החברה הסובבת אותנו תרגיש בכך ולא תתלוצץ ותביך אותנו.

.4 כפייתיות היא רק “בראש” – פעמים היא כלל וכלל איננה “בעייתית”, וכך יש להתייחס אליה.