עם ישראל עבר במשך פחות משנה “חוויות” שאנשים “נורמאליים” לא עוברים בכל ימי חייהם. בשנה זו עברו ממעמד של עבדים המחויבים
להספק עבודה בלתי הגיוני, מוכים ונרדפים, כאשר גזירות קשות “נוחתות עליהם” חדשות לבקרים, למעמד של ”משוחררים”.
התהפכו היוצרות, אלוקי העם העברי, העם המושפל במשך שנים ארוכות, פתאום הוא המכה, המשפיל, המנחית מכה אחר מכה, אחת
קשה מחברתה, על העם המצרי שרק ימים ספורים לפני כן שלט ברודנות רבה עליהם. תקופת “המכות” נמשכה כשנה, ובעיצומו של “חודש
האביב” ארזו את מיטלטליהם, ויצאו אל “האור”. תוך כדי מסעם, נתקלו בחומה בצורה, לכאורה בלתי עבירה. ים סוף עמד בפניהם, כאשר
המצרים מאחוריהם (לאחר שכבר הבינו את המצב, והחלו לרדוף אחרי בני ישראל), שוב לכאורה מצב בלתי נסבל. פרעה וצבאו
מתקרבים מצד אחד, הים מצד שני ועם ישראל, כולו נרעש ונפחד מהמצב הקשה. טענות קשות היו בפי העם :
וַיֹּאמְרּו אֶל מֹשֶׁה הַמִבְלִי אֵין קְבִָרים בְמִצְַריִם לְקַחְתָּנּו לָמּות בַמִדְבָר מַה זֹאת עָשִׂיתָּ לָנּו לְהֹוצִיאָנּו מִמִצְָריִם: הֲֹלא זֶה
הַדָבָר אֲשֶׁר דִבְַרנּו אֵלֶיָך בְמִצְַריִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּו וְנַעַבְדָה אֶת מִצְָריִם כִי טֹוב לָנּו עֲבֹד אֶת מִצְַריִם מִמֻּתֵנּו בַמִדְבָר: (שמות י”ד, י”א-י”ב)

אין ספק המצב מאוד לא נעים. הם תקועים “בסד” בין העם המצרי כולו שהתעורר מהמכה הקשה, עם רצון עז להחזיר את ה”עבדים”
לחיקם, ומנגד הים ה”מאיים” שלא ניתן לחצות אותו. המצב נראה “על הפנים”. עברה תקופה כל כך קצרה, מאז ה”מהפך” וכבר הספיקו
לשכוח את השנים הקשות. פ תאום, התקופה ההיא מצטיירת בוורוד. יותר טוב לנו לעבוד את המצרים, אפילו בפרך, מאשר למות במדבר.
אם למות – מדוע במדבר? שואל עם ישראל בעת הזאת.
משה מנסה להרגיע אותם: אַל תִׂיָראּו [אין מה לפחד]. מילים אלו לא מרגיעות את העם, לכן ממשיך משה ואומר: ה’ יִלָחֵם לָכֶם וְאַתֶׁם
תַּחֲִרישּון. את כל העבודה ימשיך הבורא לבצע, הוא ילחם, הוא ידאג לכם, אתם – תהיו פאסיביים, בבחינת: צדיקים – מלאכתם נעשית ע”י
אחרים. ההמשך ידוע ומוכר לכול. משה הכה במטהו על הים, שגרם לבקיעתו ואז: בְנֵי יִשְָׂראֵל הָלְכּו בַיַבָשָּה בְתֹוְך הַיָּם וְהַמַיִם לָהֶם חֹמָה
מִימִינָם ּומִשְׂמֹאלָם: לאחר שעם ישראל עבר בתוכו, המצרים המשיכו לרדוף אחריהם, ולאחר הכאה נוספת על הים מצידו השני, חזרו
המים לאיתנם, עם המצרים שטבעו בתוכם! נס מיוחד במינו, מעשה נדיר ומופלא, “חוויה” חד פעמית! תחושות של שמחה ותודה בוקעים
ועולים מליבותיהם של כל בני ישראל שחוו חוויה אדירה ונדירה. הם פוצחים בשירה אדירה, שעיקרה תודה וברכה לבורא עולם על כל הטוב
שעשה להם. נתמקד במאמר זה בפסוק אחד מתוך אותה שירה:
… זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהּו אֱֹלקֵי אָבִי וַאֲֹרמְמֶנְהּו: (ט”ו, ב’)
לפי פשט הפסוק, עם ישראל מצביע על הים, ואומר: זה, בקיעת הים והניסים שחוו זה עתה, מי אחראי להם? מי עומד מאחורי הכול?
אֵלִי, אֱֹלקֵי אָבִי! הא-ל שלי, של אבותינו, הוא דואג לי, הוא מבחין בצרותי, הוא מעודד ומרגיע אותי, והוא זה שמייצר מצבים ניסיים
מופלאים המוציאים אותי מכל הצרות לכן: אַנְוֵהּו , אֲֹרמְמֶנְהּו – אתן לו נוי, אספר את שבחו, אגדיל וארומם אותו בעיני כל.
חכמים מייחסים מסר נוסף לפסוק זה:
זה אלי ואנוהו – התנאה לפניו במצות . (סוכה יא : , ועוד מקבילות)
לומדים מפסוק זה מסר לאופן קיום המצוות. לא מספיק “לעבוד לפי הספר”: להניח תפילין, ליטול ארבעה מינים ולשבת בסוכה בחג
הסוכות, להטיל ציצית בבגד וכד’. יש לעשות זאת “עם כל הלב”:
עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה,
בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. (שבת קל”ג:)
יש להדר, לייפות, “לעצב” את המצווה ולקיימה בצורה נאה ויפה. סוכה – יש לעשותה מבד יפה ומעוצב, רצוי לקשטה בקישוטים נאים
ומרהיבים, וכן, להכניס אליה כלים נאים. שופר – מעבר להלכות ה”פשוטות”, יש לדאוג שצורתו תהיה “נאה”, כמו גם הציצית. ספר התורה
– יש לדאוג ליופיו החיצוני, כתיבה נאה, בדיו משובח, אף הקולמוס )”כלי הכתיבה” של ספר התורה( חייב להיות מחוטב ויפה. יש להשתדל
שכל המלאכה תיעשה ע”י בעל מקצוע מיומן ובעל ניסיון מוכח. מה לומדים מכך? איזה מסר מקרינות הלכות אלו? ניתן לומר בפשטות
שהתורה וחז”ל “דואגים” לא רק לעצם קיומם של המצוות, אלא גם לאופן עשייתן החיצונית והפנימית, כך שכל מצווה ומצווה תיעשה
ותיראה יפה. אנו מחויבים לא רק לעצם קיומה של המצווה אלא אף להדרה. הידור מצווה פעמים אינו שייך לנוי ויופי אלא רק לקיום ברמה
גבוהה יותר, כמו בחנוכה שיש להדליק יותר נרות כדי להדר את מצוות ההדלקה, ופעמים ההידור שייך לנוי ויופי של המצווה, כמו
בדוגמאות שצוטטו לעיל. בנוסף לכל האמור, ניתן לומר כי זהו מסר כללי “לחיים”. התורה מייחסת חשיבות ליופי לכשעצמו:
שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים (ברכות נ”ז:)

מהו המסר?
עוברים לדירה חדשה? עושים שיפוצים בבית? קונים סלון חדש? אין פסול בעיצוב חדשני של השינויים העתידיים. יש אף מגמה חיובית
בכך ואין לראות זאת כסתירה לדרך היהדות. כאמור, דירה נאה, כלים נאים כמו גם אישה נאה מרחיבין דעתו של אדם.
כמו בכל מגמה בחיים, יש להיזהר לא “להיסחף” אחריה ו”לאבד פרופורציות”. לא להפוך את הנושא לעיקר עיקרים, להוציא הוצאות
מרובות “מעל ליכולת” רק כדי שייראה טוב. כל דבר יש לעשות בצניעות, ללא ניכור עיניים, בטוב טעם ודעת. הרב ליכטנשטיין ]במאמרו
על אסתטיקה ביהדות[ מצטט סופר אנגלי האומר: “הבגדים הפכו אותנו לבני אדם, יש להיזהר שלא יהפכו אותנו לארון בגדים”.