הרב משה שפטר
ראש כולל לשעבר בוושינגטון (תשס”ב – תשס”ג)
כיום ר”מ בישיבת נתיב מאיר
פרשת דברים
“אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב
אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ”
הפסוקים הפותחים את חומש דברים מציינים מספר רב של מקומות. בניגוד למסעי בני ישראל המפורטים בסוף חומש במדבר, המציינים מקומות ידועים בסיכום הנדודים במדבר, חלק מהמקומות בפסוקים שלנו אינם ידועים. “אמר ר’ שמעון בן יוחאי: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן” (דברים רבה ט’).
נחלקו חכמים האם מדובר במקומות ממשיים שאינם ידועים לנו ממקור אחר או בשמות מקומות הרומזים לנו רמזים:
“ר’ יהודה אומר: הריהו אומר ‘במדבר בערבה וגו’ – אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר, ואלו הם: שנים בים, שנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים.
אמר לו ר’ יוסי בן דורמסקית: יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים? מעיד אני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות ואינם מקומות שנקראו אלא על שם מאורע…”
לדעת ר’ יהודה, ציוני המקום בפסוקים הפותחים את ספר דברים, מציינים את עשרת הנסיונות שניסו אבותינו את הקב”ה במדבר (אבות ה’, ד). הפסוק הפותח את הספר מתחיל את דברי התוכחה:
“לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל” (רש”י).
כל ציון מקום מרמז לחטא של העם במדבר. לדוגמא: במדבר – “בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז ג) “מי יתן מותנו” או “מלמד שהיו נותנים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה ואומרים לו: בן עמרם, מה אנונה [קרן כלכלית] התקנת להם לאלו? מה פרנסה התקנת להם לאלו?” (ספרי דברים פיסקא א’)
לדעת ר’ יוסי בן דורמסקית אלו מקומות ממשיים שנקראו על שם מאורע שאירע בהם. אבן עזרא מפרש שייתכן והיו מסעות נוספים שלא הוזכרו בתורה עד כה ומפורטים כאן, או שישנם מקומות בעלי יותר משם אחד, כפי שהר החרמון נקרא בפרשתנו במספר שמות, והמקומות שאיננו מכירים הינם שם נוסף למקומות מוכרים לנו. גם לדעת ר’ יוסי בן דורמסקית, מדובר על מקומות בהם עברו בני ישראל במדבר ומוזכרים בראש נאומו של משה כציוני תוכחה.
רש”ר הירש מפרש שציוני המקום נועדו לכוון למקום המדויק בו נאמרו דבריו של משה לעם. בניגוד למקום קבורתו של משה שלא התפרסם, התורה מפרטת לנו בציוני מקום רבים היכן נאמר ספר דברים אל העם. אין מצבה וקבר למשה רבינו, אולם אנו אמורים לדעת היכן בדיוק הוכיח את העם ולימדם תורה ומצוות. “וכאשר יבוא לשם נין ונכד של דור המדבר, הוא יקלוט במקום זה את הד דברו של משה, וכך יתעורר לבו ללכת אחריו בנאמנות ולהמשיך את מפעלו בקרב עמו”.
בפירוש הספרי מציע רש”ר הירש שמשה קרא שמות למקומות סביב המישור בו דיבר אל עם ישראל על שם חטאי ישראל במדבר. איזכור חטאי העבר נעשה כדי שיקבלו על עצמם לתקן את העתיד.
גם הנצי”ב, בספרו העמק דבר, מזהה את ציוני המקום כמקומות בעבר הירדן. בניגוד לרש”ר הירש, המפרש שמדובר במקומות המקיפים מישור אחד, הנצי”ב מפרש שמדובר במקומות רבים. לאחר כיבוש עבר הירדן עם ישראל התפזר במקומות שונים, ובשונה מהמסע במדבר, לא היה מרוכז במקום אחד. משה רבינו הקהיל את עם ישראל במקומות שונים ובהם דיבר עמהם לפני מותו. משה יוצא למסע בן שלושים ושבעה ימים בעבר הירדן על מנת להוכיח את העם, לחזק בהם את האמונה, וללמדם תורה ומצוות.
ציון המקומות בראש החומש פותח פתח למהותו של החומש, אם כרמז לתוכחות כבסיס לתיקון העתיד, אם כהפניה למקום בו יהדהדו דברי הספר גם באזני הדורות הבאים, ואם כאיזכור למסע ההתעוררות של משה רבינו בקרב עם ישראל לפני מותו.
דרכו של משה מחייבת אותנו להביט על העבר ומתוך הפנמת המשגים וקבלה לתקנם, לצעוד לבניית חזון העתיד.
“יהי רצון מלפניך ה’ אלקינו ואלקי אבותינו
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך
ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות”
